"יש לה אלגנטיות של קיפוד: מבחוץ היא מלאה קוצים, חומה בצורה ממש, אבל יש לי הרגשה שבפנים היא רכה כמו הקיפודים, שהם יצורים קטנים, אדישים למראית עין, חיים בבדידות עיקשת ובעלי עדינות עצומה."
אלגנטיות של קיפוד / מוריאל ברברי.

פלא / ר״ג׳ פלאסיו

"פלוץ", "פלוצים", "ישבנים", "גב׳ ישבנוביץ׳" ו"מר פלוצקר".
הוצאנו out of the system את העיסוק המיותר בנפיחות למיניהן?
יופי, בואו נמשיך.

אני חייבת לספר שהתלבטתי בין הפתיחה הזו לבין האוווו, שבורח מפיו של כל קורא פוטנציאלי, כשהוא שומע את שם הספר המדובר, או קורא את התקציר (והנה קבלנו את שתי האפשרויות).

יודעת דבר, מהנדירות שאני מחבבת, שאלה כששמעה שזה הספר הבא בקנה, 'את מתכוונת לספר הילדים?'.

בחיי שהגנתי עליו, מיד נאמתי שזה לא ספר ילדים, מקסימום נוער על גבול המבוגרים.
בחיי שהיא צדקה.
כי למרות שזה לא ספר ילדים מובהק, והנושא יעניין ויעסיק ברמה זו או אחרת את כל שכבות גילאי הקוראים, מילדים ועד כאלה שכבר לא. השפה המתיילדת והסגנון המונמך (שלא לצורך), עייפו עד הרגיזו אותי כבר מההתחלה.


בואו נשים דברים על השולחן  


"היקום לא חייך אל אוגי פולמן".

אז נולד ילד בעל מום (משמעותי ככל הנראה, ושלא נדע) ואז קראתם לו 'אוגוסט'.
עד כאן, נגיד שהתעללתם בו בגבולות ההיגיון ההורי, אבל להמשיך ולכנות אותו 'אוגי' כל חייו?
כאילו לא מספיק שפניו מזכירים חיית בר ניצודה, דאגתם לוודא שהשם תואם?
'אוגוסט', 'נפוליאון' ואפילו 'יוליוס', כל אלה היו אמורים לרומם אותו מעט משפלותו הגופנית ולעזור לרומם גם את רוחו (אבל 'אוגי'?).  

"אם הייתי יכול להסתובב כל הזמן עם כרית על הפרצוף, הייתי עושה את זה".


השפה               

אוגי המדובר בכיתה ה׳. 
תאמינו או לא, יש לי בבית מקור לא רחוק להשוואה ומכאן אני חייבת
לדווח לאומה שככה לא מדברים ילדים בכיתה ה׳. בוודאי לא כאלה שמוגדרים כאינטליגנטיים מעל ממוצע  בני גילם.

הוריו אגב, מדברים אליו כאילו היה בן שלוש והוא עונה להם כאילו היה בן שש (אז אולי יש הגיון בציון עובדת מנת משכלו הגבוהה).

מודה כי העיסוק בכתיבה מתיילדת בסגנון ״אמא שלי עושה לי חינוך ביתי״ (והוא כנראה לא מוצלח במיוחד, אם ככה אתה מדבר), גזל ממני חלק ניכר מתשומת הלב לבעיה הממשית שמוצגת כאן.


נו די תפסיקי, זה לילדים

לא, זה לנוער! (ואפילו נוער בואכה ספרות מבוגרים).
אבל גם נוער, עדיף שלא יקרא ספרות ברמה כזו של שפה. וחמור עוד יותר, עדיף שלא יקבל שפה כזו בהבנה (אוף).


מישהו עשה עבודת הכנה   

אחד הדברים שאני מעריכה בסופרים זה את התחקיר המקדים לכתיבת הספר (בהנחה שאכן נערך כזה כמובן). ואכן, כאן נערך גם נערך.
טבלת גנוטיפים, דומיננטי מול רצסיבי, העתקה כרומוזומלית, פסיפס כרומוזומלי ועוד כאלה ביטויים ביולוגיים/גנטיים שמי שלא עסק בתחום מעולם סביר ומקלל תוך קריאה ובצדק, אבל הם נהדרים ומדויקים גם יחד (וזר לא יבין זאת).
   

עוד פעם?(ואותו הדבר?)

הספר הזה כתוב ממספר נקודות מבט, עד כאן הגיוני ומקובל.  
אלא שכמו כל דבר אחר, צריך לעשות את זה נכון.
כשכל הדמויות מספרות על אותם אירועים, בתוספת שינוי נקודת מבט קטנה אם בכלל, זה בעיקר משעמם.

זה תרגום זה?   

התכוונתי לכתוב שהתרגום טוב והוא כנראה באמת בהגדרת ׳לא רע׳.
אלא שאז הגיעו כמה מילים שעשו לי קצר בקוצים. 

המילה ״זורמות״, או כל הטיה אחרת של השורש, שלא בהקשר מי ברז, נחל או נהר שוצף, הן לא מקובלות בעליל ולרוב נמצאות על גבול העברית. 
זה שכולנו יכולים להעיד על עצמנו כ׳זורמים׳, זה מקסים (באמת), אבל כשמדובר בחבורת נערות שמוגדרות בשפת המקור כ - “not popular but well liked”, ומתוארות בשפת התרגום כ׳זורמות׳, זה גובל בלעדכן כי הן עוסקות במקצוע העתיק בעולם.  

"במסדרונות, שתמיד היו מפוצצים בילדים","הבית ספר", "אני חופשי מתקבל", "אם הוא רוצה לחתוך איתי...", "עליו נדלקתי מיד", "אני מחוק", "גנבו לו את המכנסי ספורט", "לא ספרו אותי כל השנה", "הורדתי את המגן שמש" והיו עוד, אבל הבנתם.


נראה כי מאחר והספר הזה עוסק בילד פגוע, הקונצנזוס מבטיח שלא יאמרו עליו מילים שהן פחות ממחמיאות.
אז קונצנזוס זה לא כאן והספר הזה, לטעמי, פחות מבריק

באופן עקרוני מדובר בספר המתאים יותר כתסריט הוליוודי שטוח ופחות כספרות מופת ובימים אלו הוא מתחדש בסרט תואם ז'אנר בדיוק.

בהתאם, סביר שתוכלו לפגוש אותי בקולנוע, כי בסרט, אני בהחלט מתכוונת לצפות.  

You are beautiful no matter what they say

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה