קורונה, חופש גדול (שהתחיל אי-שם בחודש מרץ) וילדות קטנות (גם גדולות) שמטפסות יחד ולחוד על הקירות. זו נקודת המוצא שהביאה אותי אל 'מה המספר שלך?'.
מתוך אותה מצוקה ממש, פניתי לחברה שהסכימה לקרוא יחד, לטובת הנאה ובעיקר, לצורכי תמיכה מתבקשת (תודה על זה ושאי ברכה).
אז מה היה לנו?
"כעבור חצי שעה כבר איבדתי כל תחושה במוח." נשבעת שלא יכולתי לתמצת את החוויה במדויק יותר.זה אינו ספרה הראשון של קינסלה היוצא בעברית ובין אותה חברה וביני, נדגמו כבר שניים קודמים, תוך הנאה בסיסית, קלילות מחשבה וחוויה חיובית בעיקרה. הפעם לצערי, הסיפור מעט שונה.
למה ככה?
"זה קרה ביער. איש לא ראה את זה. אז האם זה באמת קרה?"מדובר בסיפור בסגנון קומדיה של טעויות, שמתחיל נמוך ומתדרדר אל תהומות לא יאומנו של טראש על גבול המביש. בהתאם, דמויות שנטו להתפתח בתחילתו, מתגלות עם סיומו כניצולות מסחרור מקרי, שקשר בינו ובין הגיון או עלילה נטולת חורים, מקרי בהחלט.
הדמות הראשית מתוארת כפיזיוטרפיסטית נטולת הערכה עצמית, שמצויידת מצד אחד בארוס מסתורי ומצידה השני, באיש עסקים קצר רוח שמסובב את העלילה.
נשמע כמו התחלה של בדיחה רעה?
אכן כך.
מנגנון התקדמות העלילה של 'מה המספר שלך', פועל כמו סרט אמריקאי 'קלולס סטייל', מהזן שיביא אותנו להצטער על אבדן שעתיים מהחיים, כמו גם להתבייש על ניתוק המוח וביטול כל בקרה עצמית, כחלק מחוויית הקריאה.
"אני יותר מדי היפרית" ואני נוטה לעלפון על רקע חוסר עניין מוחי.
הכל, כי קינסלה מגישה כאן, לצערי, ספר פופוליסטי-מתנחמד, שלמרות שהסיפור עליו הוא מושתת קליל עד חמוד לעתים, הוא מתהדר בעיקר במגוון דרכים ספרותיות ירודות עד מעייפות, מהזן הקשה לבליעה.
וזה לא שהיו לי דרישות גדולות. כפי שכבר ציינתי, לפתיחת הספר הזה קדם רצון למצוא יצירה קלילה, רומנטית ו'חמודה' מיסודה. כזו שתספק חמימות לב קלילה, ללא כאב הלב שבלהיפרד מתאי המוח בהם לא נעשה שימוש הולם בעת הקריאה.
אבל כמו שכבר כתבתי, לא כך קרה ונראה שניסיונה השלישי של קינסלה העלה עובש לעוס ומיותר.
"הוא שלח לי לב של אהבה." חבל שלא שלח גם לי. אולי הייתי מסמפטת את הספר הזה מעט יותר.
איך זה קרה לנו?
פניה לקוראים, ציטוטים מיותרים מהזן שלא מקדם את העלילה, דיאלוגים שטוחים נטולי סימני פיסוק וחזרתיות משמימה-מעיקה, הם רק חלק מהממתקים שמוגשים כאן לרוב.
הכל, כי קינסלה מגישה כאן, לצערי, ספר פופוליסטי-מתנחמד, שלמרות שהסיפור עליו הוא מושתת קליל עד חמוד לעתים, הוא מתהדר בעיקר במגוון דרכים ספרותיות ירודות עד מעייפות, מהזן הקשה לבליעה.
וזה לא שהיו לי דרישות גדולות. כפי שכבר ציינתי, לפתיחת הספר הזה קדם רצון למצוא יצירה קלילה, רומנטית ו'חמודה' מיסודה. כזו שתספק חמימות לב קלילה, ללא כאב הלב שבלהיפרד מתאי המוח בהם לא נעשה שימוש הולם בעת הקריאה.
אבל כמו שכבר כתבתי, לא כך קרה ונראה שניסיונה השלישי של קינסלה העלה עובש לעוס ומיותר.
"הוא שלח לי לב של אהבה." חבל שלא שלח גם לי. אולי הייתי מסמפטת את הספר הזה מעט יותר.
בקיצור, עם סיום הקריאה, ארזתי את תאי המוח הנותרים בתקווה למצוא ספרות מועילה יותר (או פשוט ספרות).
"בחיים לא הרגשתי כל כך טיפשה." בנושא זה, היו עוד כמה פעמים, אבל בגדול, במקרה זה, זה נכון גם לגבי.
