רוגבי ואומנות הפיתוי / ג'יי, טי, גייסינגר / MELT FOR YOU

היא לא רזה ובעולם שלי, זה מקנה לה נקודות זכות לרוב. אלא שהיא גם חסרת בטחון אל מול זכרי הסביבה, ובנושא הזה היא מזכירה עד ממחזרת הרבה דמויות שעברו כאן לפנייה (מעט מועררת בי בחילה).
יש לה חתול - חרש, תחתונים - בסגנון סבתאי, היא תקועה באותה עבודה ומרגישה חסרת ערך - עשר שנים או קצת פחות. 

יותר מכל, מספר הפעמים בהן היא נקלעת לסיטואציית הלקאה עצמית בסגנון 'ho, just kill me now', הוא שגרם לי לרצות להצטרף לחגיגת החובטים ולהפליא בה את מכותי.
כי אין סיטואציה מתישה יותר, לטעמי, ממפגש עם גיבורה שעושה הכל על מנת לשנמך את עצמה, רק כדי להשאיר לאחרים את האפשרות לטעון נחרצות שהיא טועה.

בפועל, אותה גיבורה/לא גיבורה שמתמחה בפוזת הבתולה הקיומית, הולכת/חוזרת/הולכת וכן הלאה, ותוך כדי פוגשת שכן נלהב, בכל סיטואציה טורדנית הידועה למין האנושי.
אלא שחלק מהסיצואציות טורדניות באמת וחלקן מצוצות מ'יומני הסבתא הפולניה', שבודאי היתה כותבת סבתי האהובה, לו עסקה בכתיבה כמובן.
כי כשגיבור מסוקס מתואר כמבצע את זממו בבחורה חביבה, בביתו, על דלת דירתו הסגורה (ותחת מה שנשמע כהסכמה כמובן), ראוי שאת כשכנתו, תחייכי לעצמך ותכנסי הביתה לעסוק בענייניך.
פחות ראוי לפתוח בסצינת 'אוי ואבוי', או 'אני לא מאמינה' בסגנון פוריטני ירוד עד מביש.
אחרי הכל, מהרגע בו עברת את גיל 30, תגובות הזקנה המיובשת הופכות חמורות בהרבה, מכל סקס מזדמן ששכן חסר גבולות ברורים, עלול לספק.
בקיצור, ניתן לומר בוודאות שהגיבורה/לא גיבורה כאן, לוקה בסבתאות מעייפת וחסרת מעצורים.
מאוחר יותר יתברר שהיא גם ממלאת במדויק, את המקום שבין סינדרלה (המוכרת כ'לכלוכית') ואנה-תרביץ לי-גריי.

של מי הלשון שהתבלבלה?

משחקי מילים והטחת עלבונות עוקצניים נמצא כאן בשפע וחשוב להדגיש שהם מחלקיו היותר מוצלחים של הספר הזה.
היו לנו,

- Oh, meeting me has got to be the most exciting thing of       your life, since your pap smear.

- You have all the charm of an open grave 

והאהוב עלי ביותר,

- you are the reason god created the middle finger.

לעומת זאת, עקרון ה-Slow Burn המובטח כאן, עבד עלי בקושי.
רוב הזמן הרגשתי רק את ה-Burn שנבע בעיקר מחוסר הסבלנות הבוער שפיתחתי ובעיקר התעייפתי.
יש שיגידו שאני מגזימה, אחרים ינסו להוכיח שלא תמיד חייבים להשתמש בחלקי המוח הגבוה, על מנת להנות מקריאה.
כך או כך, מבחינתי, מדובר בספר שהוא בעיקר קלישאה, חמוד, קליל ותואם לסגנון סדרת סרטי בריג'יט ג'ונס המעיקה. ספר מהסוג שלא מחדש, ויכול היה לחכות לי בסבלנות עד החופשה הבאה (אפילו אם היא רחוקה מאיתנו מרחק שנות אור).

שמעתי אותו באנגלית (שפת המקור), כי נקלעתי, כהרגלי, לחזית חברית אחידה מדי (או למתקפה דו צדדית, אם תרצו לדייק).
ספציפית, ולמרות שאין לי חיבה יתרה לספרי אדיו, הקריינית כאן מצויינת, ובהחלט משפרת את הבנאליות האופיינית לספר הנ"ל.

אם כבר, אז אודיו.

מסע אל הלב / סוזן ויגס

זה סיפור משפחתי, בין דורי מתוק, המשלב חיי משפחה אוהבת, עם ההיסטוריה הצרפתית של מלחמת העולם השנייה.
גם ערכי Good Old America, משולבים כאן במציאות המודרנית של ימינו, כולל אלמנה, בת מתבגרת וסבא-סבתא מלאי אהבה ומשפחתיות לרוב. תוסיפו גירושין, מערכות יחסים אלטרנטיביות ונגיעה בחיי הקהילה הגאה וסימנתם V גדול ומהבהב, על כל מה שנוגע בו "מסע אל הלב".

"הם שמרו על נימוס. אבל למרות מאמציהם, התפרקות המשפחה לפני שנים רבות כל כך היתה פצע ישן שעדיין הכאיב לה מדי פעם."

לא המצאנו כלום

או, בנאלי זה כאן

כן, מדובר בסיפור אהבה סטנדרטי יחסית, מהסוג שכבר ראינו (אולי אפילו חווינו בעבר).

רוב העלילה ברורה וצפויה ובכל זאת נראה ש"מסע אל הלב", הוא מאותם ספרים שנעים לקרוא, גם אם לא המציאו באמצעותם את הגלגל

וגם אם השם הבנאלי שלו הרתיע עד גרם לי לשכוח אותו שוב ואפילו שוב. איך שלא תסתכלו על זה, מדובר בספר נחמד, קליל שממלא לא רע, את זמן הקריאה שבין יצירות מופת.

"אי אפשר להתעלם מפגיעות קטנות שאנחנו גורמים זה לזה, גם אם אינן מכוונות."

צלם, צילמתי,צולם

"צילום הוא המצאה משונה, שהרי חומרי הגלם העיקריים שלו, הם אור וזמן."

נושא הצילום מלווה את עלילת הספר הזה מתחילתו ולא ידובר בחשיפה גדולה אם אספר שגם בסופו תפגשו את עקרונותיו.
זה אולי בנאלי כמו שאר העלילה, אבל יש בזה גם משהו נחמד והאנלוגיה שבין ניקוי סרטי צילום ישנים ובין ניקוי נפשי וגילוי סודות אבודים מתוך כך, הולמת לכל הפחות.

כמה פין?

(ואולי זה משמח)

כבמגוון ספרים מהתקופה האחרונה ובכלל, גם כאן נושא הגיבור את השם 'פין'. וגם אם הוריו קראו לו פינמור, הרי שלגיבורתנו המלבבת הוא תמיד יגיד "תקראי לי פין."
אז נכון, בעברית השימוש בעייתי יותר, אבל בינינו, גם באנגלית לא מדובר במציאה גדולה (ומה קרה ל'ג'יימס ו'ריצ'רד' הקלאסיים עד סקסיים להחריד?).

ורק היא לא יודעת

שימו לב, אני מתלוננת והתלונה אינה ספציפית לספר זה בלבד.
מדובר בתופעה שנוגעת לספרים רבים (בעיקר רומנטיים), המתייחסת לגיבורה יפה שלא יודעת שהיא כזו.
ומה רע לנו באישה בטוחה בעצמה, שמסתובבת בעולם יודעת! עד כמה היא יפה ומבינה, בהתאם, את כוחה על בני המין הגברי?
איך יתכן שכדי להיות מושכת, דמות נשית חייבת להיות יפיפייה מצד אחד ולא מודעת מהצד השני?

הייתי מעדיפה שנחגוג יחד יופי, נשיות וכוח (ללא אלמנט ההפתעה), אבל אולי זו רק אני.

כשזה אמתי

"כמה מוזר שאהבה שפעם מילאה אדם יכולה להתפוגג כמו ענן ברוח."

הספר הזה מתמודד בגבורה ונועם עם מגוון נושאים כמו חד הוריות, השמנה בילדים, בעיות חברתיות ועוד. מסוג  הספרים שמתחשק להמשיך ולקרוא בהם, רק כדי להבין איך הגיעו לפתרון ולהסבר ההיסטורי גם יחד.

אז נכון, זכינו כאן לכמות לא מבוטלת של סוכר (חלקו מיותר) ונכון גם שלא מדובר בפאר היצירה. ובכל זאת, "מסע אל הלב", הוא ספר קליל, שעשה לי נעים עמוק בפנים, בלי לגבות מחיר מיותר באגף ההשקעה.

"קורה לנו משהו נפלא ונורא" (ואולי היה זה קורא?).

לפני שהיינו שלך / ליסה וינגייט

נתחיל בשם,
כי הוא שמנע ממני לקרוא את הספר הזה עם צאתו. 

משום מה מוחי הקודח החליט כי זהו ספר רומנטי על סבב ב' משפחתי כל שהוא, אבל לא כך (ואולי אפילו חבל שלא).

כי תוך תיאור אירועי דורות רבים במשפחה אחת (בקפיצות זמן שלא יאכזבו גור קנגורים אתלטי במיוחד), הספר הזה, בין היתר, עמוס באזכורים היסטוריים לא תואמים ובריבוי דמויות שמקשה לעקוב אחר העלילה (עדיין תוהה מה הקשר בין הסבתא האצילית, לדמויות העבר מהדוגית שעל הנהר? וזו רק דוגמה).

בכללותו מרגיש הספר הזה כמו סיפור טוב שיצא משליטה, כשסופרת מנסה לסגור "חורים בעלילה" והם בורחים ממנה ומתרבים ככל שעובר הזמן.

הדמויות חביבות, לא יותר, והפוטנציאל הסיפורי רחוק מלהתממש לכדי ספר איכותי. כי יש כאן פוטנציאל (כבר אמרתי), אבל משום מה, בדרך אליו, נולד בליל של סיטואציות הזויות עד לא ברורות (ובעיקר לא קשורות), שגרמו לי להגיע אל חיפוש העלילה רצוצה עד מעולפת (ולא, אין בזה שום ייתרון סיפורי).

ככלל, הספר הזה נקרא לאט כמעט כמו מעבר התקופות ההיסטוריות שהוא מייצג, תוך הקצנה מיותרת, החצנה מגוחכת, עיוות מציאות ופיזור עייפות כללית בין הדפים (ותוך כדי, גם על הקורא). ואולי רק על הקוראת הזו. יתכן אפילו, שאני היחידה שטרחה לפהק את הספר הזה, כמעט עד סופו).

מעטים משפטי המפתח שמצאתי לנכון לסמן כאן, ואת רובם תוכלו למצוא גם בספר עזרה עצמית, בסיסי עד מיותר.
בהתאם, החלטתי לחסוך אותם  מכם וגם ממני.

זה לא פלא שהספר הזה הצליח יפה כל כך, לזחול אל מתחת לרדאר של עולם קוראי הספרים, כי גם אני העדפתי לרוב לפנות לעיסוקים אחרים והרחק ממנו.

היתה לי חוויה של סתם.