"יש לה אלגנטיות של קיפוד: מבחוץ היא מלאה קוצים, חומה בצורה ממש, אבל יש לי הרגשה שבפנים היא רכה כמו הקיפודים, שהם יצורים קטנים, אדישים למראית עין, חיים בבדידות עיקשת ובעלי עדינות עצומה."
אלגנטיות של קיפוד / מוריאל ברברי.

מסע אל הלב / סוזן ויגס

זה סיפור משפחתי, בין דורי מתוק, המשלב חיי משפחה אוהבת, עם ההיסטוריה הצרפתית של מלחמת העולם השנייה.
גם ערכי Good Old America, משולבים כאן במציאות המודרנית של ימינו, כולל אלמנה, בת מתבגרת וסבא-סבתא מלאי אהבה ומשפחתיות לרוב. תוסיפו גירושין, מערכות יחסים אלטרנטיביות ונגיעה בחיי הקהילה הגאה וסימנתם V גדול ומהבהב, על כל מה שנוגע בו "מסע אל הלב".

"הם שמרו על נימוס. אבל למרות מאמציהם, התפרקות המשפחה לפני שנים רבות כל כך היתה פצע ישן שעדיין הכאיב לה מדי פעם."

לא המצאנו כלום
או, בנאלי זה כאן

כן, מדובר בסיפור אהבה סטנדרטי יחסית, מהסוג שכבר ראינו (אולי אפילו חווינו בעבר).

רוב העלילה ברורה וצפויה ובכל זאת נראה ש"מסע אל הלב", הוא מאותם ספרים שנעים לקרוא, גם אם לא המציאו באמצעותם את הגלגל
וגם אם השם הבנאלי שלו הרתיע עד גרם לי לשכוח אותו שוב ואפילו שוב. איך שלא תסתכלו על זה, מדובר בספר נחמד, קליל שממלא לא רע, את זמן הקריאה שבין יצירות מופת.

"אי אפשר להתעלם מפגיעות קטנות שאנחנו גורמים זה לזה, גם אם אינן מכוונות."

צלם, צילמתי,צולם

"צילום הוא המצאה משונה, שהרי חומרי הגלם העיקריים שלו, הם אור וזמן."

נושא הצילום מלווה את עלילת הספר הזה מתחילתו ולא ידובר בחשיפה גדולה אם אספר שגם בסופו תפגשו את עקרונותיו.
זה אולי בנאלי כמו שאר העלילה, אבל יש בזה גם משהו נחמד והאנלוגיה שבין ניקוי סרטי צילום ישנים ובין ניקוי נפשי וגילוי סודות אבודים מתוך כך, הולמת לכל הפחות.


כמה פין?
(ואולי זה משמח)

כבמגוון ספרים מהתקופה האחרונה ובכלל, גם כאן נושא הגיבור את השם 'פין'. וגם אם הוריו קראו לו פינמור, הרי שלגיבורתנו המלבבת הוא תמיד יגיד "תקראי לי פין."
אז נכון, בעברית השימוש בעייתי יותר, אבל בינינו, גם באנגלית לא מדובר במציאה גדולה (ומה קרה ל'ג'יימס ו'ריצ'רד' הקלאסיים עד סקסיים להחריד?).

ורק היא לא יודעת

שימו לב, אני מתלוננת והתלונה אינה ספציפית לספר זה בלבד.
מדובר בתופעה שנוגעת לספרים רבים (בעיקר רומנטיים), המתייחסת לגיבורה יפה שלא יודעת שהיא כזו.
ומה רע לנו באישה בטוחה בעצמה, שמסתובבת בעולם יודעת! עד כמה היא יפה ומבינה, בהתאם, את כוחה על בני המין הגברי?
איך יתכן שכדי להיות מושכת, דמות נשית חייבת להיות יפיפייה מצד אחד ולא מודעת מהצד השני?


הייתי מעדיפה שנחגוג יחד יופי, נשיות וכוח (ללא אלמנט ההפתעה), אבל אולי זו רק אני.

כשזה אמתי

"כמה מוזר שאהבה שפעם מילאה אדם יכולה להתפוגג כמו ענן ברוח."

הספר הזה מתמודד בגבורה ונועם עם מגוון נושאים כמו חד הוריות, השמנה בילדים, בעיות חברתיות ועוד. מסוג  הספרים שמתחשק להמשיך ולקרוא בהם, רק כדי להבין איך הגיעו לפתרון ולהסבר ההיסטורי גם יחד.

אז נכון, זכינו כאן לכמות לא מבוטלת של סוכר (חלקו מיותר) ונכון גם ש
לא מדובר בפאר היצירה. ובכל זאת, "מסע אל הלב", הוא ספר קליל, שעשה לי נעים עמוק בפנים, בלי לגבות מחיר מיותר באגף ההשקעה.

"קורה לנו משהו נפלא ונורא" (ואולי היה זה קורא?).

לפני שהיינו שלך / ליסה וינגייט

נתחיל בשם,
כי הוא שמנע ממני לקרוא את הספר הזה עם צאתו. 


משום מה מוחי הקודח החליט כי זהו ספר רומנטי על סבב ב' משפחתי כל שהוא, אבל לא כך (ואולי אפילו חבל שלא).

כי תוך תיאור אירועי דורות רבים במשפחה אחת (בקפיצות זמן שלא יאכזבו גור קנגורים אתלטי במיוחד), הספר הזה, בין היתר, עמוס באזכורים היסטוריים לא תואמים ובריבוי דמויות שמקשה לעקוב אחר העלילה (עדיין תוהה מה הקשר בין הסבתא האצילית, לדמויות העבר מהדוגית שעל הנהר? וזו רק דוגמה).


בכללותו מרגיש הספר הזה כמו סיפור טוב שיצא משליטה, כשסופרת מנסה לסגור "חורים בעלילה" והם בורחים ממנה ומתרבים ככל שעובר הזמן.

הדמויות חביבות, לא יותר, והפוטנציאל הסיפורי רחוק מלהתממש לכדי ספר איכותי. כי יש כאן פוטנציאל (כבר אמרתי), אבל משום מה, בדרך אליו, נולד בליל של סיטואציות הזויות עד לא ברורות (ובעיקר לא קשורות), שגרמו לי להגיע אל חיפוש העלילה רצוצה עד מעולפת (ולא, אין בזה שום ייתרון סיפורי).


ככלל, הספר הזה נקרא לאט כמעט כמו מעבר התקופות ההיסטוריות שהוא מייצג, תוך הקצנה מיותרת, החצנה מגוחכת, עיוות מציאות ופיזור עייפות כללית בין הדפים (ותוך כדי, גם על הקורא). ואולי רק על הקוראת הזו. יתכן אפילו, שאני היחידה שטרחה לפהק את הספר הזה, כמעט עד סופו).

מעטים משפטי המפתח שמצאתי לנכון לסמן כאן, ואת רובם תוכלו למצוא גם בספר עזרה עצמית, בסיסי עד מיותר.
בהתאם, החלטתי לחסוך אותם  מכם וגם ממני.


זה לא פלא שהספר הזה הצליח יפה כל כך, לזחול אל מתחת לרדאר של עולם קוראי הספרים, כי גם אני העדפתי לרוב לפנות לעיסוקים אחרים והרחק ממנו.

היתה לי חוויה של סתם.