כְּבַת למורשת יורדי ים, גם אני כמו קוטלר, מכירה מקרוב את אותם מושגים ולמרות זאת, לא נהניתי מתחילתו של הסיפור שמתחַזֵה בקלות ליומנו הטכני של שייט מתחיל.
חדי העין שבין יורדי הים, יתקשו אולי לקבל את שלל הביטויים הימיים שעשו כאן 'עַלִיה' וְעוּבְרֵתוּ (מלשון 'עברית', למען הקהל (ולחלוטין יתכן שבנקודה זו, אלו רק הקוצים ואני).
אזהרת מסע
'ברוח הזאת' יפגיש אותנו עם מספר דמויות, שלמרות שיקח זמן לאתר ולהבין את הקשר ביניהן, כִּבְרַת הדרך שנבלה יחד תהיה נעימה, אפילו תשאיר בדל סקרנות ומתח באויר, ממש כמו שצריך.
אז מה היה לנו?
הסיפור בכללותו, נוגע ברוחניות ניו אייג'ית משהו ומספק מפגש עם אנשים שהגיעו אל פסגות קריירה, רק כדי לגלות שם קרחת יער משמימה עד מטרידה, שמתחזה לפסגה המטאפורית, אותה קיווּ למצוא. הם מגלים את פצעיהם הישנים אותם סחבו במעלה ההר ומנסים לנקותם לכדי גלד איכותי בתהליך ההחלמה. הכל, על מנת לאפשר התמקדות במטרה הגדולה האמתית, פשוט לנשום.
אותן דמויות 'מצליחות', 'בעלות שם', יביאו אותנו להבנה שכל אדם נושא עימו את שריטותיו ומוסר ההשכל הזורם כאן כזרם תחתי, יתייחס לעובדה שבריחה נראית הכרחית במצבים מסויימים, אך רק התמודדות פנים אל פנים מול הסערה, תאפשר ככל הנראה, את קיומו של תהליך ההחלמה המבוקש.
עברית שפה יפה
הכתיבה איכותית, טובה ולא מתנחמדת והשפה נעה בין עושר לשוני ובין התייחסות יום-יומית, איכותית לא פחות.
חוויה נעימה ממש כפי שהייתי מצפה.
פילוסופיה לנש(י)מה
"אני חושב... אבל זה לא אומר לי כלום... אני לא יותר קיים או פחות קיים כשאני חושב. אין לי שום ודאות שמשהו מכל זה אכן קיים."אם ננקה את הניו אייג' סטייל, נמצא כאן סיפור נעים, ים תיכוני במהותו, על אנשים ששכחו מה חשוב וחזרו בדרך הקשה, על מנת להיזכר.
מן מטאפורה לחיים המודרניים של כולנו ואולי לא רק.
כדי להקשיב ךרחש הגלים הנסתרים, כאמור, נאלץ להוריד את הציניות לחצי התורן.
אני אוהבת את זה, אבל זה בהחלט לא מתאים לכל אחד.
קצת כמו קוטלר עצמה ואין בזה רע.
"דחיית סיפוקים זה כל הסיפור בחיים."
כן, גם זה.
