זוגי זה הכי
ב'חתול שחור' פורמת מעוז את הזוגיות של כולנו. באמצעות החתול השחור המטאפורי, שנדחף ומתערב בין הדמויות, היא מאפשרת לנו להיות פחות ביקורתיים, יותר אוהבים (גם את עצמנו) והרבה יותר מאפשרים לעצמנו פשוט להיות. וכשזה נעים, זה באמת הכל.
"היא - מתעניינת בנפש האדם, הוא - תכלילתי וארצי. היא - אוהבת רומנים סוערים, הוא - ספרי עיון כבדים והיא רצתה להגיד לו: 'אנחנו החלום, לא הים והדגים.' "
זה מתחיל בסקירת מערכת יחסים זוגית. קצת כמו מערכות היחסים ארוכות החיים של כולנו. ממשיך אל הפחדים, הסיפורים שסיפרנו לנו ולאחרים, האמונות המוטעות (גם המדויקות) והמתח ששורר בכל.
ויש בו, בחיבור הזה, מן אישור והכרה, שכולנו דומים וכולנו חווים בגדול, את אותן החוויות בדיוק.
אלא שהכתוב עד כאן מתאר רק את תחילתו של הסיפור, כשמעוז מקפידה ומצליחה להרגיע ולאפשר לנו לשחות על מי מנוחות מוכרים, בבחינת 'מה שהיה הוא שיהיה', מבלי שנחשוד בהמשכו של הסיפור.
הו אז, היא תיקח אותנו ביד מכוונת, אל מסע במים גועשים שכל קשר בינו ובין חלקו הראשון של הסיפור מוטל בספק (ואולי סתם התגלגלנו באופן טבעי אל הרע ההכרחי-המציאותי שבכולם).
כשמשלבים בטוב הזה גם משולש רומנטי (ואולי משולשים), מתמודדים בנוסף לאהבה ולתשוקה, גם עם כוחניות, חוסר בטחון, רכושנות ושאר אלמנטים פסיכולוגיים.
אפשר להודות שלאורך הדרך, הופך 'חתול שחור' מספר עדין על חיי נישואין, כזה המספק הצצה אל חיי כל זוג סטנדרטי באשר הוא, לספר מתח פסיכולוגי שמחייב התמודדות מסוג אחר לגמרי. הוא ישאיר אותנו מתוחים ויבהיר שהמתיחות העדינה ביחסים הזוגיים שהטרידה אותנו בעבר, היא הקטנה שבבעיותינו.
כי כמו שידענו מראש, 'הכל יחסי'.
אחת משלנו
הדמויות של מעוז ארציות, יום-יומיות וקלות להזדהות.הן שבורות מבפנים, נושאות בתוכַן את המכות שצרבו בהן החיים, אך משמשות כלפי חוץ, כמופת מרהיב של שלמות.
"יציר הדמיון שלה שכנע אותה שהיא פחדנית, מרחפת ומקולקלת, וששום דבר טוב לא יצא ממנה. הוא נזף בה, התווכח עימה וביקר אותה ללא הרף, אבל גם רשעותו לא הרתיעה אותה."
'חתול שחור', נקרא בשטף ומעוז מקפידה ליצור אוירה אישית, ביתית משהו. כזו המתפתחת תוך שיחה עם חברה טובה, בדיוק ברגע ההבנה שגם היא, כמוך, 'מזייפת' קצת עם סידור המטבח, בוררת מה להשאיר לטיפול העוזרת ומאשרת לילדים, רק היום, להתקלח כבר מחר, כי מאוחר.
שפה יפה
העברית כמצופה, עדינה ואיכותית. מאפשרת מנעד רגשות מתוזמר היטב, ללא דרמה מיותרת ופסגות גבוהות. ממש כמו בחיים.
מעוז שכידוע אַמונה על מספר ספרים איכותיים, משנה כאן כיוון ספרותי אך מקפידה להישאר איכותית כתמיד.
ומה בסוף?
התובנה המתבקשת מ'חתול שחור', קשורה בעובדה שהפער בין ה'נורמלי' לַפחות, קטן עד מאוד, שכולנו מוּעדים לחוסר איזון כלשהו ושמערכות יחסים הן עבודה מרתקת, תמידית, שאם הצלחנו, אולי נמצא בה את שכרנו.
אחרי הכל, כולנו קצת מעורערים והאבחנה בין יציבות ובין אותו ערעור, היא עניין סובייקטיבי, רגעִי, ששייך לעיני המתבונן.
ואולי בכלל האהבה, היא הדרך הבטוחה לשיגעון ובחזרה.
בכל מקרה, נראה שכולנו זקוקים לאיחולי הצלחה.
ספר עמוק, מעניין ובהחלט שווה קריאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה