"יש לה אלגנטיות של קיפוד: מבחוץ היא מלאה קוצים, חומה בצורה ממש, אבל יש לי הרגשה שבפנים היא רכה כמו הקיפודים, שהם יצורים קטנים, אדישים למראית עין, חיים בבדידות עיקשת ובעלי עדינות עצומה."
אלגנטיות של קיפוד / מוריאל ברברי.

אבנים של בניין בשקית קטנה

חיפשתי כפתור,
תוך נסיון (מיותר),
לסגור פתח (מיותר עוד יותר וגדול מדי) בחולצה.

אולי להיות קצת פחות מי שאני... או מעט יותר חסודה.

פשפשתי בחוסר עניין מיוחד במגרה,
מוצאת שם בחצי חיוך את אבני היסוד שלי.. לפחות את חלקן.

שתי סיכות מ״מ,
(את האחת הרווחתי ביושר, את השנייה העניקה לי חברה, עם תום השרות שלה).
סיכת חיל הרפואה
(שמרתי אותה? למה?).
שרוך סגול, מבריק, קלוע
(כי פעם אנשים האמינו שאני נחמדה).
וסיכת סמל ׳הנוער העובד והלומד׳, כי גם הוא ברשימת אבני הבניין שלי
(דווקא את זה אני מבינה).

מחזיקה אותם ביד, במעורבב, השקית כבר חצי אטומה.
תוהה אם הם עדיין מייצגים לי משהו,
מייצגים בי אולי?

או סתם תופסים מקום במגרה...

שאלה טובה
מחייכת בינתיים,
לא רע.

אגב, כפתור לחולצה...
עדיין לא נמצא.

ואולי הממצאים מסגירים שאין בו צורך כלל.

תגובה 1: