היא לא רזה ובעולם שלי, זה מקנה לה נקודות זכות לרוב. אלא שהיא גם חסרת בטחון אל מול זכרי הסביבה, ובנושא הזה היא מזכירה עד ממחזרת הרבה דמויות שעברו כאן לפנייה (מעט מועררת בי בחילה).יש לה חתול - חרש, תחתונים - בסגנון סבתאי, היא תקועה באותה עבודה ומרגישה חסרת ערך - עשר שנים או קצת פחות.
יותר מכל, מספר הפעמים בהן היא נקלעת לסיטואציית הלקאה עצמית בסגנון 'ho, just kill me now', הוא שגרם לי לרצות להצטרף לחגיגת החובטים ולהפליא בה את מכותי.
כי אין סיטואציה מתישה יותר, לטעמי, ממפגש עם גיבורה שעושה הכל על מנת לשנמך את עצמה, רק כדי להשאיר לאחרים את האפשרות לטעון נחרצות שהיא טועה.
בפועל, אותה גיבורה/לא גיבורה שמתמחה בפוזת הבתולה הקיומית, הולכת/חוזרת/הולכת וכן הלאה, ותוך כדי פוגשת שכן נלהב, בכל סיטואציה טורדנית הידועה למין האנושי.
אלא שחלק מהסיצואציות טורדניות באמת וחלקן מצוצות מ'יומני הסבתא הפולניה', שבודאי היתה כותבת סבתי האהובה, לו עסקה בכתיבה כמובן.
כי כשגיבור מסוקס מתואר כמבצע את זממו בבחורה חביבה, בביתו, על דלת דירתו הסגורה (ותחת מה שנשמע כהסכמה כמובן), ראוי שאת כשכנתו, תחייכי לעצמך ותכנסי הביתה לעסוק בענייניך.
פחות ראוי לפתוח בסצינת 'אוי ואבוי', או 'אני לא מאמינה' בסגנון פוריטני ירוד עד מביש.
אחרי הכל, מהרגע בו עברת את גיל 30, תגובות הזקנה המיובשת הופכות חמורות בהרבה, מכל סקס מזדמן ששכן חסר גבולות ברורים, עלול לספק.
בקיצור, ניתן לומר בוודאות שהגיבורה/לא גיבורה כאן, לוקה בסבתאות מעייפת וחסרת מעצורים.
מאוחר יותר יתברר שהיא גם ממלאת במדויק, את המקום שבין סינדרלה (המוכרת כ'לכלוכית') ואנה-תרביץ לי-גריי.
של מי הלשון שהתבלבלה?
משחקי מילים והטחת עלבונות עוקצניים נמצא כאן בשפע וחשוב להדגיש שהם מחלקיו היותר מוצלחים של הספר הזה.היו לנו,
- Oh, meeting me has got to be the most exciting thing of your life, since your pap smear.
- You have all the charm of an open grave
והאהוב עלי ביותר,
- you are the reason god created the middle finger.
- you are the reason god created the middle finger.
לעומת זאת, עקרון ה-Slow Burn המובטח כאן, עבד עלי בקושי.
רוב הזמן הרגשתי רק את ה-Burn שנבע בעיקר מחוסר הסבלנות הבוער שפיתחתי ובעיקר התעייפתי.
יש שיגידו שאני מגזימה, אחרים ינסו להוכיח שלא תמיד חייבים להשתמש בחלקי המוח הגבוה, על מנת להנות מקריאה.
כך או כך, מבחינתי, מדובר בספר שהוא בעיקר קלישאה, חמוד, קליל ותואם לסגנון סדרת סרטי בריג'יט ג'ונס המעיקה. ספר מהסוג שלא מחדש, ויכול היה לחכות לי בסבלנות עד החופשה הבאה (אפילו אם היא רחוקה מאיתנו מרחק שנות אור).
שמעתי אותו באנגלית (שפת המקור), כי נקלעתי, כהרגלי, לחזית חברית אחידה מדי (או למתקפה דו צדדית, אם תרצו לדייק).
ספציפית, ולמרות שאין לי חיבה יתרה לספרי אדיו, הקריינית כאן מצויינת, ובהחלט משפרת את הבנאליות האופיינית לספר הנ"ל.
אם כבר, אז אודיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה