אז, אולי תצליחו להתקרב אל גיבור 'ציפורי גשם' ואל התרבות שהוא (ככל הנראה), מדייק לתאר.
כי יש כאן חיים קטנים עם זום גדול, ויכולת לקבל את האחר אבל גם למתוח ביקורת בעדינות (לא עם פטיש סטייל יום העצמאות, כנהוג אצלנו).
רעבים באופק
ריבוי תיאורים של אוכל מוכן, מנות ארוזות שלא שמעתי עליהן ושלל אינטראקציות שנראו לי תמוהות לרוב, הביאו אותי למסקנה המתבקשת שמדובר בזרקור על תרבות שפחות מוכרת (לי)."בדקתי את המבחר היומי: קציצות עוף, כדורי תמנון מטוגנים, סלמון כבוש במלח...".
מלבד מזונות, היו גם יחסים מיוחדים, שונים ובעיקר מכבדים (ומכבידים) בין דמויות תמוהות בתכלית, שפעלו כאן כמו בקומדיית מצבים מזן איכותי.
זה סיפור איטי, לפעמים מדי, שמתאר קורותיו של בחור בן 24 בעיירה אליה נדד במטרה לגלות מה עלה בגורל אחותו. או יותר נכון, על מנת לגלות למה ואיך עלה בגורלה, מה שעלה.
העברת המסרים כאן יבשושית לרוב, אך גם כוללת שילוב פרטים רבים מדי ומיותרים מדי, מהסוג שלא תורם לאוירה או להתקדמות הסיפור. בין היתר, יש פה גם כמות לא מבוטלת של תמימות (או שאולי זה שוב אותו יובש), שבמקרה זה בחרתי ליחס להבדלי התרבות שחוצצים בינינו.
"...ידעתי שאני לא צריך להקשיב לה. כשבחורה אומרת לי 'זה לא חשוב', זה אומר שיש משהו שאני לא מבין."
למרות הכל או בגללו, ציפורי גשם נקרא מהר, אפילו מהר מאוד, כשהפן הבלשי שבו, מספק עניין ומעיר את העלילה לחיים, לעתים.
זה לא שרצתי אליו חזרה בכל הזדמנות בה נפרדו דרכנו, אבל הוא עניין אותי כמו יצירה על ארץ לא מוכרת, או סרט טבע יחודי שמאיר עולם באור חדש.
אובססיה וזוועות אחרות
"היא מעולם לא הבינה מה עובר לי בראש."בין היתר, היו בספר הזה אלמנטים שגרמו לי לזוז באי נוחות ואילצו אותי לתהות איך אומרים ביפנית 'הזנחה הורית'' 'גילוי עריות פוטנציאלי' והאם Miss Robinson ידעה לשוחח באותה שפה ממש. אבל אולי זו רק אני.
אחרי הכל
למרות שהסיפור בעיקרו מתאר תחושת פיספוס, חוסר ואובדן, הוא לא נגע בי ברובו, אבל התרבות שסביבו, היתה תפאורה מעניינת.נשארתי עם דעה מבולבלת עד לא החלטית, על ספר שלכל הדעות אפשר לנתח עד מוות ולהגדיר כמיוחד.
"העצבות עצמה אינה יכולה לפגוע באף אחד. מה שאתה עושה כשאתה עצוב הוא מה שעלול לפגוע בך ובאלה שסביבך."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה