אמרו שזה ספר על נשים, כתוב בידי גבר.אמרו שלרוב הוא כותב ספרי מתח (כי יש גברי מזה?). גם אמרו שהספר טוב, או לפחות מדובר.
אחרי כל אלה, ולאור העובדה שיש לי רק שתי גבות (ושתיהן כבר הורמו), התחלתי לקרוא.
"היא היתה זהירה, הוא חשוף."
הראשונה אהובה עלי במיוחד, היא גרושה פלוס ילד שעסוקה בהסתגלות לטייטל החדש ומנסה תוך כדי, שלא לסיים בטרם עת, את חייו של גרוש אנוכי ומעצבן במיוחד.
היא מביאה איתה זרקור מעניין על עולם הפנויים, סבב ב' ודייטים בצל הילדים המחכים בבית.
"זה היה יותר מוזר משחשבה, להתחיל לצאת פתאום עם גברים."
השנייה, עובדת זרה המתפרנסת בקושי מטיפול בקשישים בערוב ימיהם. נוטפת אנושיות ומרבה לדייק את הקשיים, ההצלחות הקטנות, והאהבות גם.
היא מאפשרת מבט אל עולמם השקוף של העובדים הזרים.
השלישית היא אישה מזן אחר, מקצועית ורהוטה ובאופן מפתיע (או לא) היא הפחות אהובה עלי.
משעני מייטיב כאן בתיאור נשים, כאילו היה בעברו גרושה פלוס ילד או לפחות עובדת זרה קשת יום.
מתוך ההנחה המתבקשת שלא מילא אף לא אחד מהתארים המדוברים, נשאר לי להוריד את הכובע ולהביע הערכתי על יכולתו לתאר במדוייק, את חסרות כרומוזום המין Y.
יש כאן רגישות מחשבה, רגישות תיאורית ואמפטייה מחממת לב עד מעוררת הערצה, במיוחד כשהיא באה ממוחו הקודח של זכר ממוצע כמובן.
יחד עם זאת, יש בו ב"שלוש", משהו שמכוון (כמעט באופן סטיגמתי) לנשים הקוראות. סוג של האכלת יד שבאה להבין את הקושי והמגבלות הנשיים ולרכך את הימצאותן המופתית של נשים בעולם גברי להפליא.
מתוך כך אולי, דמויותיו הנשיות של משעני נוטות שלא להיאבק כשהן נתקפות, ובוחרות בקבלת הדין, באופן ששום גבר בעל הורמונים זכריים בסיסיים, לא היה מעיז אפילו להרהר בו.
גם הנקודות בהן מזדהה משעני עם קורבנותיו ומבכה את קורותיהן, מתקבלות רכות מדי לטעמי.
"הזמן חלף במהירות, גם אם לא הזמן שלכן, שלא חולף כמעט."
אלה שגם לכאן, אם נרצה ואם לא, משתרבבים אלמנטים של ספרות מתח.
מי שהתכוון לקרוא מיצוי של יצירת פרוזה מקורית, רצוי שיעבור לספר הבא.
לעומת זאת, מי שמוכן לחרוג אל עולם המתח (אבל לא רק), מוזמן גם מוזמן אל בין דפי "שלוש" של משעני.
אותי הוא שבה (ובמעבר לזה, לא תתפסו אותי מודה).
איזה מזל שיש רק שלוש...
אחת, שתיים, שלוש
בהתאם לשם הספר, יש כאן שלוש נשים, או שלושה סיפורים שונים גם קשורים, על שלוש נשים. כולן מחפשות דרך, רובן מובלות בדרכן בידי גברים."היא היתה זהירה, הוא חשוף."
הראשונה אהובה עלי במיוחד, היא גרושה פלוס ילד שעסוקה בהסתגלות לטייטל החדש ומנסה תוך כדי, שלא לסיים בטרם עת, את חייו של גרוש אנוכי ומעצבן במיוחד.
היא מביאה איתה זרקור מעניין על עולם הפנויים, סבב ב' ודייטים בצל הילדים המחכים בבית.
"זה היה יותר מוזר משחשבה, להתחיל לצאת פתאום עם גברים."
השנייה, עובדת זרה המתפרנסת בקושי מטיפול בקשישים בערוב ימיהם. נוטפת אנושיות ומרבה לדייק את הקשיים, ההצלחות הקטנות, והאהבות גם.
היא מאפשרת מבט אל עולמם השקוף של העובדים הזרים.
השלישית היא אישה מזן אחר, מקצועית ורהוטה ובאופן מפתיע (או לא) היא הפחות אהובה עלי.
זו לא גברת זה...
תובנות ותחושות נשיות שפגשתי כאן היו בהחלט יכולות לשמש אותי ואת בנות מיני, בשלבים השונים של חיינו.משעני מייטיב כאן בתיאור נשים, כאילו היה בעברו גרושה פלוס ילד או לפחות עובדת זרה קשת יום.
מתוך ההנחה המתבקשת שלא מילא אף לא אחד מהתארים המדוברים, נשאר לי להוריד את הכובע ולהביע הערכתי על יכולתו לתאר במדוייק, את חסרות כרומוזום המין Y.
יש כאן רגישות מחשבה, רגישות תיאורית ואמפטייה מחממת לב עד מעוררת הערצה, במיוחד כשהיא באה ממוחו הקודח של זכר ממוצע כמובן.
יחד עם זאת, יש בו ב"שלוש", משהו שמכוון (כמעט באופן סטיגמתי) לנשים הקוראות. סוג של האכלת יד שבאה להבין את הקושי והמגבלות הנשיים ולרכך את הימצאותן המופתית של נשים בעולם גברי להפליא.
מתוך כך אולי, דמויותיו הנשיות של משעני נוטות שלא להיאבק כשהן נתקפות, ובוחרות בקבלת הדין, באופן ששום גבר בעל הורמונים זכריים בסיסיים, לא היה מעיז אפילו להרהר בו.
גם הנקודות בהן מזדהה משעני עם קורבנותיו ומבכה את קורותיהן, מתקבלות רכות מדי לטעמי.
"הזמן חלף במהירות, גם אם לא הזמן שלכן, שלא חולף כמעט."
לא יכול להתאפק
מדובר בסופר ספרי מתח שהצליח לחשוב אחרת הפעם והואיל להוציא תחת ידיו פרוזה מקורית העוסקת בנשים ובחייהן הפתלתלים (כך נכתב).אלה שגם לכאן, אם נרצה ואם לא, משתרבבים אלמנטים של ספרות מתח.
מי שהתכוון לקרוא מיצוי של יצירת פרוזה מקורית, רצוי שיעבור לספר הבא.
לעומת זאת, מי שמוכן לחרוג אל עולם המתח (אבל לא רק), מוזמן גם מוזמן אל בין דפי "שלוש" של משעני.
אותי הוא שבה (ובמעבר לזה, לא תתפסו אותי מודה).
איזה מזל שיש רק שלוש...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה