זה רומן מקצועי, ספרותי ואישי מאוד, בין סטודנטית למרצה, מתמחה בתחומה ופרופסור התומך בחייה המקצועיים.
"כשאוהבים מישהו הוא לא חייב להתאים לסיפור. כשאוהבים מישהו הוא עצמו הסיפור."
לא אין כאן רומנטיקה וגורמים אירוטיים לא נצפו באזור. אבל יש אינטימיות גדולה בין חברים למקצוע, כולל הערכה עמוקה וכמיהה אוהבת בקצוות.
זה בעצם יומן, יומן מסע ספרותי, סיפור חיים או תיאור תקופה בזמן עבר
של אנשים שמדברים את עצמם (או בעיקר אחת כזו).
"נהייתי סופרת כדי להבין איך דברים נרקבים." בינינו, הייתי מעדיפה שתתמקדי בהבנת הרקבון (אם את חייבת) בלי להפוך לסופרת, אבל שיהיה.
"בסופו של דבר למדתי לאהוב. מילים יכולות לחשוף אמת או להסתיר אותה. לקלף בעדינות קליפות שמערסלות גרעין הוויה, או להפך, לעטוף במילים ענוגות אמת פשוטה על פחד או על בגידה. אדם שמבין במילים יכול להיות שקרן או משורר."
אז היו כאן אזורי קריאה שמחים ונעימים והיו גם כאלה בהם לא הבנתי למה עשיתי את זה לעצמי.
בעיקר התגנבה לתוכי אי נוחות מובנית, כאילו אני קוראת בסתר יומן אישי מדי, של דמות שלא החליטה אם מתחשק לה להחשף בפני.
רומן נעורים/יומן נעורים/רומן ביכורים?
אתם תחליטו.
עדיין תוהה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה