"יש לה אלגנטיות של קיפוד: מבחוץ היא מלאה קוצים, חומה בצורה ממש, אבל יש לי הרגשה שבפנים היא רכה כמו הקיפודים, שהם יצורים קטנים, אדישים למראית עין, חיים בבדידות עיקשת ובעלי עדינות עצומה."
אלגנטיות של קיפוד / מוריאל ברברי.

שְֹרָף / אנה ריל

הוא מתחיל בנסיון להלום בקוראיו וממשיך כשהוא מזכיר פה ושם את 'איידהו'', של אמילי רסקוביץ', 'בתו של מלך הביצה' של קארן דיון ו'שירת סרטני הנהר' של דליה אוונס.

כולם, בדיוק כמו 'שְֹרָף', עוסקים בטבע פראי ובאדם המנסה לאלף אותו או לחיות לצידו בהכנעה.
כולם, גם עוסקים במשפחות שבורות מיסודן, או בכאלה שנשברו לאורך הדרך ובעיקר, כולם נושאים איתם תיאורי טבע מרחיקי לכת (מי יותר ומי פחות) ועומדים על גבול העודף
בנושא זה (חלקם גם עוברים את הגבול).

ואם עסקנו בגבולות

שְֹרָף מותח את גבול הסבלנות כשהוא מסמן טרגדיה, מקרה קיצון שמוזכר במעורפל כבר בין דפיו הראשונים. בהמשך הוא יעשה הכל על מנת למשוך אותנו באף תוך סיפורי מעשיות משפחתיים שחוזרים אל עבר מאובק וישנוני.

הכל על מנת למנוע מאיתנו להגיע אל אותו סיפור, שמישהו האמין שנזדקק להמון היסטוריה On The Rocks, כדי להתכונן לקראתו (וכן, באיזשהו שלב, גם אלכוהול לא היה מזיק).

 

כי שְֹרָף מנסה לזעזע תוך ביטול מוסכמות ובניית תרבות אחרת, בעלת נורמות שהיו מסמרות שיער כל מי שלוקח חלק בציויליזציה בת ימינו (ואפילו לא רק).
צורת הכתיבה שקופצת מנקודת מבט אחת לאחרת ומאפשרת הסתכלות דרך עיני דמויות מפתח שונות, לא נגעה בי והסיפור על המתח/לא מתח שבו, לא סחף אותי איתו. ומה משמעותו של ספר מתח, אם לא ישבתי על קצה הכסא ברגליים מתוחות מהעתיד להתגלות ולא הזכרתי לעצמי שלא לכסוס ציפורניים עד המרפק? ומה טיבו של תיאור רצח, אונס, או כל מקרה קיצון אחר, אם לא הרגשתי את רטט הפחד מפניהם עמוק בעצמות?

 

לעומת זאת, לצערי, כמו במקרה מובהק של קהות חושים, הנסיון החוזר ונשנה לזעזע באמצעות אלמנטים א-נורמטיביים, התחיל (אולי) בזעזוע קל, אבל המשיך בתחושת More of The Same.

 

ואולי זו אני, אבל כשהביקורות היללו ומשפטי מפתח כמו 'לא הצלחתי להוריד מהיד' (נתעלם מהעברית המקולקלת) ו'אי אפשר להפסיק לקרוא', נזרקו לחלל הספרותי, מצאתי עצמי מתרחקת וחוזרת חליפות אל בין דפי המהולל, לאורך כחודש או יותר.


תאשימו אותי, תאשימו ספרות סקנדינבית, אולי כמו אחרוני המעריצים, תגידו שפשוט לא הבנתי. אבל עובדה היא עובדה והספר הזה התקשה למשוך אותי אליו, ממש כפי שהתקשיתי לקרוא אותו ברצף.

ואולי, אני הלבנטינית צרובת השמש והוא הסקנדינבי הקר כקרח, פשוט לא נועדנו להיות.

מבחינתי, מדובר בחוויה מגומגמת חסרת פשר שלא הוכיחה את עצמה, למרות הביקורות המהללות.

נפרדנו מתוך ידידות קרירה ומרוחקת.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה