חיים קטנים / האניה ינגיהארה

לפני שהחיים כאן קטנים, הם קשים (או אולי לפני, תוך כדי ואחרי). בהתאם גם קריאת העמודים הראשונים קשה ולא מהסיבות הנכונות. היא בעיקר מייגעת, עמוסת דמויות ופרטים, אבל מושכת באותה מידה ממש.

בהמשך, מצאתי עצמי מחכה לחזור ולקרוא ומזיזה דברים בלוח הזמנים, כדי לשוב ולפגוש את הגיבורים. מכאן, ניתן להבין שהחוויה השתפרה כמובן.

מה היה לנו?

"העבודה שלו (בקפאון מוחלט), חיי האהבה שלו (לא קיימים), המיניות שלו (לא פתורה), העתיד שלו (לא ודאי). ארבעת הסעיפים תמיד היו זהים".

בגדול, נפגוש כאן ארבעה גברים, חברים. כולם מנסים בשלב כל שהוא להרים את חייהם מאשפתות מטאפוריות (אך לא רק), במסע שמתחיל בגילאי העשרה המאוחרים ונגמר הרחק  אי-שם.

החברות הלא מוסברת ביניהם, משמשת כקורי עכביש עדינים, דקים עד בלתי נראים מצד אחד וחזקים עד עיקשים, מהצד השני (כמו שרק קורי עכביש יודעים להיות). הדיסוננס הזה הוא שם המשחק ויותר מהכל, הוא גם הנורמה המרכזית.

"הוא פחד מכל דבר, כך נראה לפעמים, והוא שנא את זה אצל עצמו.פחד ושנאה, פחד ושנאה: לעתים קרובות נראה שאלה שתי התכונות היחידות שלו. פחד מפני כל אחד; שנאה לעצמו."

מי שייך למי?

באופן פשטני ניתן לומר שכולם שייכים לכולם ובאופן עמוק יותר נראה שהם ניזונים אחד מהשני ומקבעים את חייהם סביב הקשר המיוחד, שנרקם לפני שנים, בין קירות הקולג'.

"עדיף לבטוח או עדיף להיות זהיר? אפשר לקיים חברות אמיתית אם חלק בך תמיד מצפה לבגידה?".

"הוא ניסה לשמור על עצמו במצב של מוכנות תמידית; הוא ניסה להכים את עצמו לאכזבה, גם כשנכסף להיווכח שהוא טועה."

כולם שואפים להיות משהו אחר וּמֵבַכִּים את גורלם בסתר, או בהצגה פומבית, תוך השלמה רגעית עם הזוועה הזו שנקראת 'החיים'. 

אבל יש שווים ויש יותר, ממש כמו שיש מוכים ויש הרבה, הרבה יותר.
לחלק מהדמויות ובעיקר לאחת ספציפית, נרקם בין הדפים סיפור חיים שמחזיק את הספר כולו (וגם אם היה מדובר בטרילוגיה, אין בסיפור חשש למיעוט סצינות מעניינות).
זה סיפור מהספרים על חיים של אחרים, כשהמשפט הבא מתאר אותם טוב מכל משפט אחר שמצאתי (והיו רבים).

"אנחנו לא מקבלים את המשפחות שמגיעות לנו.." וזה ככל הנראה נכון מאוד.

חיים קטנים, תרגום קטן

מדובר בספר איכותי לכל הדעות, אבל בחירות תרגומיות בסגנון "התבאסה", או "פתאום דיברה קצר ולעניין", "דלוקה עליך", "שוכב בספה", דיקקו פה ושם, את החוויה הגדולה של 'חיים קטנים' (והיא גדולה ללא ספק).
למרות הכל, אותן 'נפילות' תרגומיות פה ושם, הוכיחו (אולי), שהחיים קטנים, אך לא פגעו בחוויית הקריאה הגדולה, שמספק הספר הזה.

משהו קרה לי כאן

בניגוד לקצב הקריאה שמאפיין אותי, "חיים קטנים" הפך אותי ל'צב קריאה', כשכל משפט או מילה הרגישו חשובים, איכותיים ובלתי ניתנים לריפרוף. בהתאם, היו גם קטעים שקראו לי לחזור ולקרוא אותם שוב והכל על מנת להבין ולהפנים את המשמעויות.
כי "חיים קטנים" מדבר על נושאים קטנים וגדולים גם יחד וכולם מטופלים באותו אופן, ללא דרמות ספרותיות חסרות טעם.
הסיפור עצמו, שמתגלה כאן אמיץ, מציאותי, חזק ומדויק, מספק את הכוח להתגלגלות העלילה (והיא מתגלגלת ללא ספק).

עד כאן

יכולתי לכתוב הרבה על "חיים קטנים" ואף פיסקה לא היתה מצליחה לתאר את גודל החווייה. הוא סיפור שמספק מציאות מחוספסת וחריפה, כזו שקשה להכיל וקשה לעזוב (קצת כמו תאונת דרכים קטלנית ברגע ההתהוות). מתוך כל אלה, מדובר בספר שהידהד והעשיר אותי במהלך הקריאה ואין לי ספק שימשיך גם אחרי.

לכן, במקרה זה, אני נוטה להסתפק בהמלצה חמה, לתאר בקצרה את מה שעשה לי ובעיקר, בעיקר שלא כהרגלי, לשלוח אתכם לקרוא (ולשבת על חלקכם עד שזה יקרה).

תעשו לעצמכם טובה ותכירו אותם, את מלקולם, ג'יי-בי, וילם וג'וד, על העצב, הכעס, השמחה, החברות והרי הכאב ששזורים ביניהם. 
הם עתידים להיכנס לכם אל מתחת לעור.
(וואו).