הצוואה / קריסטן אשלי

מה עושים כשהכתיבה (רק) נחמדה, התרגום הזוי והסיפור מתוק (מדי)?

התשובה היא, מעקמים את האף, לוחצים על כפתור הignore, קוראים ומקווים להנות מהסיפור.

קלישאות רבותיי קלישאות

(בשקל ורק היום…)

היא יבשה, לא חברותית עפ״י הגדרתה, ומעט נרגנת עפ״י הגדרתי. גמלונית ולא יציבה, שסבתה ניסתה לשכנע אותה שזה חינני.

מבינה באופנה ,או רק! באופנה, כי הבנה בתקשורת אנושית/אישית/עם המין הגברי הטיפוסי, זה ממש לא היא.

הוא גדול, גברי, מסוקס בעל לסת רבועה, עיניים אפורות, לא, כחולות, ״משתנות״/״מיוחדות״/״מעניינות״. יש לו שלושה ילדים, שלוש רעיות בעברו, אחד ״מועדון ציצים״ וחד גדיא.

מיני ספויילר 

(אבל לא באמת)

סבתא שלה הכירה אותו אך לא הכירה ביניהם. אהבה כל אחד מהם בנפרד (כולל את ילדיו) ושהתה במחיצתם בערוב ימיה.

גיבורתנו שנאלצה לחזור לעיר מגורי סבתה כשזו חלפה מן העולם, מגלה את סודותיה של הסבתא ומתחילה במסע ההתמודדות.

עכשיו תנחשו לבד איך זה מסתדר.

אוף אופנה

(או, עד כמה אפשר לתאר את הסוודר?)

אז כבר כתבתי שגיבורתנו אוהבת אופנה, שלא לומר אוהבת מאוד אופנה. היא עוסקת בתחום מעל עשרים שנה ובהתאם מתארת עד הפרטים הקטנים (והמעייפים) כל פריט לבוש וכל אגף במלתחה. בין היתר היא מציינת בכל הזדמנות שלל מותגי על כ"מנולו בלניק" האגדי, "תנור אגא", "וולף", "סאב זירו" ולא נשכח את "כריסטיאן לובוטין" כמובן. עד כאן נגיד שבלעתי בהבנה.
אבל, בפרקים בהם דמות המספר נכנסת לפעולה, על מנת לספר את הסיפור כביכול מנקודת מבטו של בחורינו המהולל, אין צורך,  טעם או הגיון, לתאר את פרטי הלבוש בפירוט עמוק שכזה. זה כבר פשוט משונה.

ירוד שזה נורא 

(או נורא שזה ירוד)

תעשו טובה לאנושות ותשלחו אלי את המתרגמת. באמאשל'ה, יש לי דיבור איתה (ואולי דיבור נגוע?).

הידרדרתי מספיק לטעמכם? גם אני חושבת.

אבל כשמתרגמת מוציאה תחת ידיה משפטים בסגנון

״מנסה להתחיל איתך ומבאס לך את הנשמה…״, במילון שלי גם לי מותר.

״באסה״,״לבאס״,״מבאס״ אה ולא נשכח את ״באסה אטומית״.

ככלל, השורש ב.א.ס, (שמוזר בכלל לעסוק בו, כי באסה היא לא מילה בעברית), הופיע בטקסט הזה, על מגוון הטיותיו העצום. היה מלבב במיוחד (ועילג גם).

והיו עוד,

״אין מצב שאני נותן לאמבר עוד שעה במתנה לעשות שטויות עם החבר הדפוק שלה ואני לא נותן לה עוד סטפה לבזבז על מסקרה״. בלאחס.

ואגב לא, לא מדובר בדמות ירודה וגם אם כן, שפת רחוב לא חייבת להתדרדר עד כאן. 

״אולי היא רצתה שיהיה מישהו שיהיה לו אכפת ממך… שיזרוק זין לא רק כשתצטרכי עזרה אלא בכל מצב וזמן?״. אם אפשר, אני מעדיפה שכשאצטרך משהו, לא יזרקו עלי…  וככלל פחות ישתמשו בביטויים ירודים.

"הבטן שלי ברברה". נו באמת.

"אולי זה קשור לעובדה שאת בת אלף..". פיכס.

"שפתיו נמתחו בעצלות לחיוך הורס שזרע הרס בנישמתי". כל המשפט הזה הורס (לי, את חוויית הקריאה).

"הדבר הזה בסוף היה סוף הדרך". הגיוני, זה היה… בסוף.

"היא הייתה זיון מדהים אחושילינג". באמת? ככה כתבה הסופרת בשפת המקור?.

תוך כדי קריאה, עברתי להשוות את הטקסט שמולי עם טקסט המקור באנגלית וכן גם שם השפה המתוארת היא שפה יום יומית, מדוברת. אבל היא לא נמוכה עד גועל.

כך למשל כשבמקור נכתב  "upset you", בעברית נבחר הביטוי המלבב "לבאס אותך". מודה שאותי זה אה, באס(?).

וכשבאנגלית נכתב "My stomach twisted", בעברית הפך הביטוי ל"נהיה לי פלונטר בבטן". שהרי זו עברית במיטבה, פוי.

העובדה שזה נשמע הרבה יותר נעים באנגלית, לא חייבת להתקיים. ניתן בהחלט למצוא ביטויים נוחים ונעימים בעברית, שלא יגרמו לעברית להשתטח, ולי להפסיק בשטף הקריאה על מנת לתהות על רמת התרגום. 

נקודות זה בחינם

(ופסיק יקר נורא לאחרונה)

"נדבר. מחר. בלי הילדים״. עוד מישהו נהנה מריבוי נקודות?.

ככלל סימני פיסוק שהדהדו בחסרונם או הופיעו במקומות שגרמו לטקסט לאבד ממשמעותו, היו ולא מעט.

ושוב, כן, זה פגע לי בשטף הקריאה ומכאן גם בהנאתי מהטקסט, שהיה חביב בסה"כ.

כי יש סיפור והוא מתוק להפליא. לא מסעיר, לא מיוחד וראינו כאלו כבר בעבר. את רוב השתלשלות ניתן היה לנחש בקלות על סמך טקסטים מוכרים מהז׳אנר. ובכל זאת, היה בו משהו נעים, של סיפור חמים על קבלה, אהבה שמשאירה חיוך ודברים שנופלים ברוך למקומם הנכון.

זה הזמן להתעלם מהתרגום העקום, ולהנות... אולי..