מן תמימות כזו לא אחראית שככל הנראה, לרוב מסתיימת טוב.
כדמות ראשית היא תמימה להגעיל, כשגילה הצעיר והתקופה ההיסטורית בה היא חיה, הישאירו אותה באופן טבעי חסרת נסיון ונטולת ציניות מתבקשת (ולא, לא מדובר בכוס התה שלי).
לאור השתלשלות ארועים היסטוריים סביבה, היא נאלצת לגדל ולטפח עמוד שידרה (צווארי ומטה) ולהפיק את המרב מהעובדה המצערת שהיא אישה בתקופת מלחמה.
"עמוד שידרה מיס לייק... זה מה שהנשים האלה צריכות. עם פחדים לא ננצח במלחמה. הן צריכות לקחת את עצמן בידיים ולהמשיך הלאה."
מובהר כאן כי רק בצל המלחמה יכולה אותה "מיס לייק", גיבורת הספר שלפנינו, להוכיח יכולות ולתפוס את מקומה באומץ ובטיפשות שלפעמים מתוארת כאן כאומץ (בבחינת כשחתולים גבריים יוצאים לקרב, עכברים מצודדים לובשי שמלות, חוגגים כמובן).
היא הזכירה לי סיפורים על סבתי בצעירותה, עניינית ומעשית, עד יבשה (בתקופה שעוד היתה חובשת סוערת בארגון 'ההגנה', אבל החינוך הגרמני מנע ממנה לשלוף איזה חיוך טועה בתמונה אפורה).
בעיקר משום ש"אין שום בעיה שאי אפשר לפתור בעזרת קצת שכל ישר וכוח רצון", עם הזמן הצלחתי לחבב את הדמות המרכזית כאן (וזה נכון כמובן גם לגבי סבתא).
כן, הצלחתי לחבב, למרות ועל אף שהיא מתהדרת בטקסטים תמימים, ילדותיים עד שטוחים ובמגוון רעיונות בסגנון forced drama להתפאר. הכוונה למקרים בהם "לוחצים" סיטואציה ומגדילים אותה דרמטית כדי להמשיך את הסיפור. בין היתר כשמישהי כועסת על אחרת בעקבות צרוף מקרים אומלל והסיפור רץ בהתאם (ולא חברים, צרוף מקרים אומלל ככל שיהיה, הוא לא סיבה הולמת לדרמה בהתהוות).
כשהדברים נפתרים אגב, ומערכות יחסים מקבלות משנה תוקף, זה קורה מהר מהצפוי ורדוד ממנו גם.
תרגום חברים תרגום
התרגום לא רע, אבל נופל לעתים אל בורות סגנון הדיבור של תקופתנו, מה שגורם לו להתרחק עד לא להתאים לתקופה המתוארת ב"גברת בירד היקרה".הספר שנכתב בתקופתנו ופורסם ממש לאחרונה, עוסק בתקופת מלחמת העולם השנייה, וכאן , אני מודה שלא בדקתי מי מהמעורבים שיבש את העניין, אבל חייבת לציין ש"נזכרתי בנימוסיי בדיוק בזמן, וערכתי הכרות בין שני הגברים, איכשהו הצלחתי לעשות זאת בלי שיחשבו שאני מטורללת לגמרי." הוא משפט שחלקו הראשון מתאים לתקופת הסיפור וחלקו השני כולל הסיום המוחץ, אופייניים יותר לניו יורקרית clueless style בת זמננו.
ביטויים כמו "מאז שאדמונד גמר איתי", "השיחה זרמה", "לקחתי את עצמי לשיחה רצינית" ו"כולם ידעו שהיא דלוקה על ויליאם...", הצליחו גם הם להחזיר אותי לתקופתנו בבעיטה ספרותית פחות נעימה.
אבל אולי זו רק אני.
מדובר ברומן מלחמה קליל, שטחי מעט, שלמעט תאורי פציעות אקראיים, יתאים גם לבני נוער (אחרי הכל הם קרובים ממני לגיל הגיבורה).
כי אחרי הכל מדובר בספר חמוד (למרות קלילותו היתרה) ונעים (למרות הנושא המרכזי בו הוא עוסק), שרצוי שלא תצפו ממנו לגדולות ( כי בינינו, הוא גם לא מצפה מכם לכאלה).
לצרכי אוירה, מומלץ לקרוא בשימלה משובצת בתוספת חגורה צרה, שיער עשוי בקפידה ונעליים נוחות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה