לא, לא הפרתי הנחיות. בינינו, כמעט ולא קמתי מהספה, את פתח הבית עברתי לעיתים נדירות (שלא לדבר על פתח הגינה) והרכב, שכח איך זה מרגיש להיות מונע. במקום כל אלה, בחרתי נכון ויצאתי עם אברהם ב. יהושע, למסע ביצירה חדשה.
אז מה היה לנו?
הדמות הראשית היא נערה כבת שתיים עשרה, יהודייה 'למחצה', שנעה במנעד שבין דתי וחילוני, יהודי ונוצרי, איטלקי וישראלי (אבל בעיקר איטלקי). היא מלוּוה במשפחה נורמטיבית, אך לא שגרתית, שיחד איתה, מגישה לקורא סיפור שובה לב.
'הבת היחידה', היא נובלה מופלאה (בת 138 עמודים בתצורה דיגיטלית) שמצליחה להעיר מתיחוּת אחר מתיחוּת בחיי גיבוריה. מדובר ביצירה כתובה ביד אומן, היוצר דמויות שלמות, מלאות חוכמה ויֵצֶר, שלאורַן ולכל אורך סיפור חייהן, התקשתי להיפרד.
אותה ילדה שהיא מקור התנועה בסיפור, עסוקה בשאלות בנושאי דת, לאוֹם, גזענות לעתים, הגשמה, שייכות, חולשות ושאר גלים רגשיים שמעסיקים לרוב, דווקא את עולם המבוגרים.
דרך עיניה ועיני דמויות המשנה העוטפות אותה, נלמד גם על דעותיו של אברהם ב. יהושע (אלה שלא מוכרות לנו עדיין ואחרות שמוכרות ונזהה מתוך הטקסט). בסגנונו המיוחד, הוא מרפד את דמויותיו בתובנות יוצאות דופן ומלמד על הדרך כמה שיעורים מרתקים.
"'הלב'? משתוממת סבתא, עוד לומדים את הספר הלאומני הזה? למה לקרוא ספר שמעודד ילדים להקריב את עצמם במלחמות מיותרות? במלחמות? נדהמת הנכדה, איזה? אבל הסבא מתערב, אל תשימי לב למה שסבתא אומרת, היא האחרונה בעולם שעוד לא הבינה שפציפיזם זאת מלה ריקה."
כי ככה זה !
סגנון הכתיבה נעים עד סוחף והפריע לי רק חסרונם של סימני פיסוק ובמיוחד שימוש בכללי ציטוט, שיסמנו מי אחראי על ההיגד (דוגמה ניתן למצוא בציטוט המצורף מעלה, שהועתק במדויק).
אבל גם התלונות שלי קלות ומחווירות אל מול נובלה נעימה ומעניינת.
"אם האלוהים שלנו נחלש עד כדי כך שלא הצליח להציל אותנו, למה שלא נתפלל לאלוהים אחרים? זאת-אומרת, נעה לפחות הצגה של תפילה."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה