"יש לה אלגנטיות של קיפוד: מבחוץ היא מלאה קוצים, חומה בצורה ממש, אבל יש לי הרגשה שבפנים היא רכה כמו הקיפודים, שהם יצורים קטנים, אדישים למראית עין, חיים בבדידות עיקשת ובעלי עדינות עצומה."
אלגנטיות של קיפוד / מוריאל ברברי.

יש דברים שלא מוכרחים לנסות / ענת לוי

'יש דברים שלא מוכרחים לנסות' הוא ספר אותנטי, עמוס תובנות אישיות, נַשיוֹת, סוּפר ישראליות.

From Israel with love

בסיפור פרטי, עמוס תכנים יחודיים, מציפה ענת לוי את התרבות של כולנו.
בין אנשי צבא, מתיחוּת בדרום, נשים ואנשים צרובי שמש ועומס ריגשי תמידי, נוכל כולנו להזדהות עם חלקים נרחבים מהטקסט הזה, שמכוון ומדבר אל הישראליות שכולנו מכירים.

נשים ואנשים

מלבד הסביבה הלבנטינית, גם גיבורת הסיפור כאן מדויקת לכדי דמות שמרכיבה כך או אחרת, את כולנו, נשות ארץ הקודש בחלק הזה של הכדור.
היא לא מושלמת בלשון המעטה, 
לא יפיפייה, לא רזה ולא עמוסת הערכה עצמית. ניזונה נפשית מדעת הסביבה (ופיזית מכל מה שלא צריך) וחושבת על עצמה כל רע אפשרי. כְּרוֹב נקבות המין האנושי, הנחת העבודה שלה כלפי עצמה, שלילית במהותה. כדמות נשית מובהקת,
 יש בה עומק ניכר והיא עמוסה חלקים מהזן הבלתי נראה. כשמשבר רודף משבר והחיים זורקים אותה אל גילוי עצמי והתחדשות, היא תיוולד מחדש, תוך קושי ניכר ותצא ממשבריה נוצצת וחדשה (אולי, בערך).

"והידיעה הזאת שהוא שלה, לא סתם שלה, אלא אוהב ומעריץ אותה וחושב שהיא משהו, למרות שבתוכה ידעה תמיד שהיא לא, היתה רשת בטחון שכבר שנים היא מאפשרת לעצמה ליפול עליה בידיעה שתמיד יש שם מי שיתפוס אותה."

פרות וגם קדושות

'יש דברים שלא מוכרחים לנסות', בנויה לכאורה מהסיפור שכולנו מכירים. דומה לזה שלנו, של אחינו, של קרובים או של השכנה מלמעלה. גבר, אישה, ילדים ומשברים הם יחד התפריט שממלאה כל משפחה שמכבדת את עצמה (וגם כאלה שלא).
אבל דווקא הרצון הזה לעמוד מול מראה קצת שבורה וקצת מעוותת, כשבכולנו מקנן אותו תפריט בדיוק, מאפשר מן סוג של עניין מחודש בסיפורים שכבר ידענו.

"היא חשבה לשנות את הנאום. לקרוע את מסך הזיוף המאולץ ולומר את האמת לקהל העגום. הורות היא כמיהה בהמחצה, שלעתים משתרבבים אליה רגעי נחת."

מגוון פרות קדושות מנותצות על מזבח הטקסט הזה, כשהגיבור הצה"לי כבר לא גיבור ומתבוסס ברמות מוסר מוטלות בספק וקשות להִזְדַהוּת.
באופן כללי נדמה כי לוי מעוניינת שנראה את הסדקים של גיבוריה, בתוספת הפינות האפלות של מערכות היחסים הארוכות של כולנו, כולל פחדים ושאלות קיומיות הכרחיות.

"אנשים בוחרים להתחבר כי הם מוצאים בזולת את חומרי המילוי לחללי נפשם."

יש בו ב'יש דברים שלא צריך לנסות', תובנות  עמוקות על זוגיות, ילדים ושאר מיסים נפשיים שכולנו מטילים על עצמנו באופן נורמטיבי להיתפאר.
וכמו בכל סערה, גם כאן סופה של רוח לנוח ושל אנשים, לצאת מציגה השני, רטובים, אך נושמים סדיר לרוב.

כתיבה... אז מה?

הטקסט מתהדר בעברית תקנית לרוב, אבל מלא בביטויים שהובילו אותי  להרמת גבה קלה.  רובם עוסקים בהטייה סבילה, לטעמי מעט משונה וחלקם לא מוכרים לי בכלל. 
"מבורזלת", "והחיכיון", "רוח לוטפנית", "ננגעו", "האיבון" מלשון אבן ועוד. כולן מילים/לא מילים מעט קשות לבליעה.

מעבר לכך, מדובר בסיפור מכאן, לא חדש, כביכול לא מיוחד, אבל בהחלט כזה שכדאי לעצור רגע ואולי גם להקשיב לו לא יזיק בכלל.

"...גם רגעים של אובדן עשתונות הם רגעים שנרשמים ביומן החיים."

מעורר מחשבה ומדיר שינה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה