מדובר בטקסט אינטליגנטי, לא ציפיתי לפחות ובכל זאת, נעים לגלות.
הדמויות משתנות ומתקלפות, יוצרות מתח ומפוררות.
ביד אומן מעביר אותן אולוקיטה מצד לצד כמו שחקן שחמט מנוסה. ממשפט למשפט, מסיפור לעלילה בעיר אחרת.
כך הוא עושה גם עם קוראיו והכל כחלק מסיפור חיים גדול קטן.
נשארתי על קצות האצבעות עד הסוף, כמו ילדה שמציצה מבעד לחלון, מחפשת את הרמז הבא.
בת שש עשרה, שוב
הספר הזה, כאילו החזיר אותי אחורה בזמן.בתחילתו הרגשתי כמו תלמידת תיכון הנחשפת לראשונה אל סיפוריו המיוחדים של עגנון האלמותי. כולל ניחוח תקופתי חכם, שאם נשים אליו לב לרגע ונמנע מגלגול עיניים, בטוח שנלמד משהו.
זוכרים את ׳תהילה׳ של עגנון? היא מתגלה מחדש בג׳מילה/אסתר היהודיה, אחת הדמויות הנשיות של אולוקיטה. אחת טובה, השנייה מניפולטיבית, אבל שתיהן כמו סבתות חכמות מלמדות אותנו פרק בצניעות והקשבה.. בין היתר.
בהמשך, חזרתי אל סיפורי מצריים של פעם, על עריה הצפופות, המאובקות, תושביה הציוריים ורחובותיה המדבריים.
מתח בין יהודים ומוסלמים, בין בני העמים המצרי והישראלי וכמובן (כי אי אפשר בלי) מתח בין גברים ונשים, הכל נמצא כאן ובשפע.
ולפני שתעשו פרצוף של נערה מתבגרת, זה לא כבד, זה פשוט וטוב.
געגוע חמים
זהו סיפור חיים מעניין ומיוחד המצטיין בתיאורים עם עומק, כאלו שאפשר לחפור בהם ולגלות סודות אנושיים, רמזים לחיים לא קלים. לא כולם מופיעים בפה מלא בסיפור, וממש רצוי לפשפש בין המילים, להפעיל תאים אפורים ולגלות רבדים נוספים ודמיון לסיפורים תנ"כיים רבי מוסר השכל והגיון. ולהקשיב, חשוב מאוד להקשיב לחכמת הרחוב."כמה מסכן יכול להיות האדם כשלבו נתון בשבי הזולת" וכמה פרושים מצאתי למשפט הזה, המסוים.
סיפורי המעשיות של פעם, מחדדים את העובדה שהחיים חזקים מהכל. הטובים הם גם (קצת) פחות טובים לפעמים, אלו המורמים מעם מתגלים במערומיהם והכי חשוב, כולם בני אדם, אנושיים עד אימה לטוב ולרע.
"יש עוד זמן אדוני" הייתה ממלמלת. "השמים מחכים לי כבר שנים, שיחכו עוד מעט". נראה שזה עובד בכל תפוצה.
כל מי שיש לו, הייתה לו ומתגעגע, או לא הייתה לו מעולם, סבתא חכמה וחמה שיודעת לספר את סיפור חייה הפתלתל ממרחק זמן, הסיפור הזה, יגע בכולם.
׳אולוקיטה קלאסי׳
במשפטים מכוונים היטב, מוגשת כאן חוות דעת על כולנו, על העולם הזה, על האוצרות שבו ועל מרכיביו כולם."לרגע פרחו מראשי כל הגורמים הפעוטים שהבדילו בין מיעוט לרוב".
"בימינו די בצעקה אחת כדי לשים סוף לחייו של אדם".
״נייר המכתבים היקר נשמט באחת מידה.. וצנח אט אט, כאילו התייאש מעצמו...״.
"סופה של ברכה להפוך לקללה".
והיו עוד כמובן, משאירה לכם לגלות אותם, רק זכרו ש...
- "יש לוחות שכדאי לא לשבור"
- "את כל החוקים חייבים לקיים"
- "זיכרונות אסור למחוק"
נשאר לי רק לחזור לגיל עשרים ואני מסודרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה