כי כשאשתך הופכת שועלה, ואתה הופך חייך על מנת לסרק את זנבה השועלי, לרדוף אחריה בשדות ולצאת להגנתה אל מול כלבי ציד רעבים לדם (דם שועלים כמובן), מגוון התהיות שאתה מייצר בדרכך הסבוכה, ראוי להערכה ויותר.
"מעולם לא נכרתה ברית מוזרה מברית זו, שהשפיעה באורח משונה כל כך על שני הצדדים גם יחד."
מדובר בסיפור קצר, נובלה אם תרצו, מהזן החמקמק שסביר שכמוני לא קראתם כמותה וכנראה גם לא תקראו. כזו שתישאר אתכם זמן רב וזיכרה יצוץ מדי פעם בנקודות חיים לא קרואות.
הכתיבה טובה וייחודית, התרגום איכותי ולמעט מקרה מצער אחד של טעות בכתוב, לא נאלצתי לגלגול עיניים ספרותי.
אהבה ופרוות אחרות
האהבה כאן גדולה מסך זנבות ואוזניים (ואפילו אם נוסיף רגליים לספירה). היא מתוארת כאהבה שיכולה לכל, מן סיפור אהבה דטרמיניסטי, סטייל רומיאו ויוליה שפגשו את היפה והחיה, אולי.
"ידוע לנו שבעלה ניסה כל העת להשיבה לדמותה האנושית, ולכל הפחות לגרום לה להתנהג כאישה. האם לא קיוותה היא שידמה לחיה, שיתנהג כבעל חיים? האם לא עלה בדעתה שיהיה קל יותר לשנות אותו מלהשתנות בעצמה ולהיעשות שוב אישה?".
כשמצפון ומוסר משלבים זנבות
קבלנו ספרון קצר כזה שמתאר שאלות רוח מעניינות.אישה ההופכת לחיה ועדיין מיוחסות לה בחירות אנושיות, הבנה ודרך, מתוארת עפ"י עקרון מצפוני הגיוני וטהור לטעמי. ולעומת זאת, גבר המשנה דרכיו בצר לו, אל גבול החייתי ואולי מעבר לו, לא מחדש הרבה. כי התבוננות באנשים כעל בעלי יצר חייתי, היא נקודת מבט ישנה עד מאוד.
"האם חיה מסוגלת להכתים את כבודו של אדם? אני אדם, ואני נעלה על החיות לאין שיעור. האם לכבודי הוא לקנא לחיה?".
"לו הייתי עוגב על שועלה הייתי פושע של ממש. לי עצמי עצמי די בכך שאני מאושר כשאני רואה את השועלה שלי, כי אני אוהב אותה, אבל לה שמורה הזכות לחפש את האושר על פי חוקי בני מינה."
יש כאן משהו רפה בסגנון פולקלור, לא 'סגור בקצוות', או לא 'מחזיק מים' ולפני שתצעקו כי מדובר בפנטזיה, אציין שעקרונות פנטסטיים לא מחייבים הימנעות מהסברים על היתכנות ואולי אפילו להיפך.
אהבתי את הספר הזה, גם התגרדתי ממנו כאחרונת השועלות מוכות הפרעושים.
אבל הכי הכי, זכיתי בפרספקטיבה על החיות מבית והכלבה מעולם לא נראתה לי אנושית יותר (אולי גם הארנבים).
סקירה זו פורסמה בבלוג הרומנטי של 'עברית' romanticmov.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה