זה מגיע לי? זה לא?מדובר בספר ראשון מתוך סדרת ספרים (ספרי המשך אם תרצו). כולם קצרים עד תהייה אם זה הגיוני (ומוסרי) לקרוא להם 'ספר'.
במקרה ה'ספר ' הראשון, מדובר ב-89 עמודים בתצורה דיגיטלית שמביאים אותנו אל אגף הנובלה, פחות אל הגדרת המושג 'ספר'. ואגב, בין 89 העמודים, תמצאו גם ריקים וכאלה שמופיעה בהם תמונה בלבד (של אופנוע במקרה זה ולא שזה עקרוני כמובן).
שאר עמודי היצירה המפוקפקת הזו, מתארים עלילות אישה אחת שנכוותה קשות מחבורה של גברים, בני משפחה אחת, וכפי שכבר נכתב תחת כל דף (או עמוד) רענן, היא חוזרת לנקום.
אלא שמשהו בסיפור הזה לא מחזיק מים ויותר מפרמטר סיפורי אחד בו משדרים חוסר אמינות עד זלזול בוטה באינטליגנציית הקורא (ואת זה מיותר לכתוב, אני מעריכה פחות).
היא נאנסה ברוטלית ע"י שבעה ועונתה כמעט עד מוות, מה שלא גרם לה להתרחק מאותה חבורה ממש. לא, אותות האונס שעדיין ניכרים בנפשה שש שנים לאחר החווייה המזעזעת (ונראה שישארו), לא בנו מערך אזהרה סביב מוחה הנקמני.
כתחליף לזהירות, היא בונה תכנית לנקמה, שבמהלכה היא שוכבת עם הוגה התוקפנות עצמו.
כן, היא ממש 'מראה לו מה זה', כשהיא חושפת עצמה בפניו, בדמות חדשה וגוף מנותח, נותנת לו לעשות בה כרצונו (מקדימה, מאחור, כמעט מהצדדים...). תוך כדי אקט מיני שמציף בה פלשבקים מאותה תקיפה, היא גם מתמלאת בתאוותו ומגיעה לסיפוק.
ובואו נסכים כי אף בר דעת לא ישכנע אותי בנקודה זו, שמשכב עם אנס (בעל יכולות פנומנליות ככל שיהיה), יכול לגרום לי (ואפילו פוטנציאלית בלבד) להגיע לסוג כל שהוא של סיפוק, מיני או אחר.
מכאן, נזרום על גלי תאווה ירודה אל תוך הסברים של גוף, ניתוחים והעובדה המסעירה שאנשים שאהבו אותה ניחנים ביכולת 'להרגיש משהו' בסביבתה. זאת למרות שפניה, גופה ושאר זוועותיה, עברו לא מזמן תחת ידי מנתח פלסטי ששיפץ כל חלקה טובה והפך אותה תוך חודש (כולל החלמה) לדמות אחרת לחלוטין.
לאורך הספרון, הדמות הראשית נוטה להיות לא ברורה עד הזויה, שנעה בין ציניות/מתנשאת'יודעת כל' ובין בהלה ותמימות לא מתאימות (הכל באותה דמות, בזמן הווה כמובן).
להגיד שלא התחברתי אליה, זה בהחלט להיות עדינה.
מי אמר טראש?
כן, השפה טראש, התוכן טראש, הדמות הראשית טראש ואני כמעט מרגישה טראשית מעצם העובדה המצערת שקראתי את הספר הזה.מקווה שלא תזכרו לי את זה.
מי דיבר שטויות?
"ניקיתי את המשקפיים שלך. אל תפלי מהגג, טוב?". בסדר, מבטיחה. כשתנקה לי את החלונות אני יכולה? (ליפול מהגג הכוונה)."אני רואה את הקפה החצי גמור שלי מהבוקר, נח בתמימות על השידה." נראה שמדובר בקפה ממש איכותי, שלי מעולם לא הראה סימני תמימות (ומה זה קפה תמים אם לא אלמנט טראשי בספרות זולה?).
"אחיו הצעיר הצמיד אותי לרצפה, אח שני הצמיד את הידיים והשלישי החזיק לי את הרגליים." ידיים ורגליים הבנתי, אבל איזה חלק בגופה מתאר את "הצמיד אותי"?.
'אני לא יודעת', אני אומרת בכנות. כי אני לא יודעת". וואלה?
"אני בולעת את הנוזל הסמיך, מחפשת בחדר משהו - לא משנה מה - שאוכל לרוקן אליו את הטעם שלו." מעולם לא רוקנתי טעם, מצד שני גם לא הצלחתי "לרוקן טעם" אחרי שכבר בלעתי...
"חתיך אש." אני חושבת שכבר השתמשתי בביטוי "טראש".
כתיבה פחות איכותית או עריכת תרגום חסרה
התרגום תואם ז'אנר ומתאים לכללי תרגום מקצועי, הכתיבה המקורית, ו/או עריכת התרגום, טעונות שיפור לטעמי.מעבר בין זמן הווה לעבר מחייב הבהרה כל שהיא, לרוב אפילו החלפת פיסקה. אלא שכאן כללי הטקס מיותרים ככל הנראה, משפטי עבר והווה מתערבבים בשמחה ולי נשאר להחליט באיזה זמן אנחנו עוסקים עכשיו. באמת תודה.
ככלל, אין לי בעיה עקרונית עם פנטזיה, אבל אם זה מה שכתבתם/תרגמתם/הוצאתם לאור, מן הראוי שתדאגו לציין זאת.
לפרסם סיפור לא מציאותי ולהתחבא מאחורי פרטים לא הגיוניים, לא מדוייקים ולא אינטליגנטיים, זה במקרה הטוב, מיותר. ממש כמו הספר הזה מבחינתי.
יכולתי לחשוף בפניכם עוד הרבה הערות, אבל בינינו, הוא לא מספיק חשוב בעולמנו הספרותי. בהתאם, אפרד לשלום מחבורת האחים, מרת טראש האומללה ושאר הספרים הפוטנציאליים שבסדרה.
נסגור על 'הוא פשוט לא'?
יתרון אחד, יחסי או לא, יש לו מבחינתי והוא העובדה שהוא קצר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה