אולי ובעיקר, להבין שאפילו מצפוני המלוכלך 'פולניה סטייל', לא ייתן לי לקחת חלק במאורע שנקרא 'היה היתה' מבית היוצר של יעל נאמן (כבודה במקומו מונח).
מאז שהגעתי למסקנה הנחרצת, שוכב לפני הטקסט הזה כמו תפוח אדמה אפוי שהרחיק לכת, מהסוג שהריח החמים-נעים שלו התפוגג כבר, או הפך מאוס ומיותר.
מדובר בטקסט שהשאיר בי תחושה לא נעימה, מלווה בניחוח אפל וטעם מר.
זה התחיל בקריאה עניינית של ביוגרפיה (ואפילו לא מהזן היבש), שמקורה באיסוף פרטים קטנים עד קטנים מאוד על גיבורה מיוחדת, רובו לאחר מותה (שאחרת היתה חובתם של העוסקים במלאכה, לקבל הסכמתה ואת זו, ספק אם היו זוכים לקבל). המשיך אל בין שורות יצירה שהרגישה צהובה בקצוות, גם אם רחוקה משמחה-לעד, ואפילו נוטה להערצה לעתים, והסתיים (אצלי) בשאלה 'למה?' (או 'למי הזכות?').
אחרי הכל, בלתי נסבלת בעיני העובדה המצערת שלמרות שפזית (סילביה) פיין, גיבורת 'היה היתה', העדיפה (ככל הנראה), שלא יחשפו קורותיה (וגם אם הם מצטיירים איכותיים ויחודיים להפליא), מצא מישהו לנכון, לעשות כן לאחר מותה ואם יורשה לי להדגיש, כנראה שבניגוד גמור לרצונה.
אם נאמין לכתוב, מושא היצירה היתה אישה אינטליגנטית מאין כמותה, שונה, מיוחדת ואפילו חריגה בנוף החברתי שסביבה ובכלל (וכידוע, אין טוב מחריגה, בכדי לעורר עניין). אלא שכל נפלאות השפה העברית שנרעיף על זכרה, לא ישנו ככל הנראה את רצונה (או במקרה זה, את אי רצונה).
אותו עקרון מתנגד, ישמש אותי גם מול אלא שאמרו (ועוד יאמרו), כי פזית (סילביה) פיין, גיבורה נסתרת שטרחה למחוק ולהשמיד את כתביה טרם מותה הבלתי נמנע, היא סימן וסמל לבני הדור השני לניצולי השואה היהודית וככזו, היא מקרה מבחן מעניין המבהיר קורותיו של דור. כל מה שנותר לי לענות לאלה מסתכם ב'אז מה?'.
עד שהבנתי
במהלך מעט העמודים שקראתי, עצרתי כהרגלי לסמן משפטים שאהבתי (וגם כאלה שלא). אלא שבמחשבה נוספת, החלטתי לחרוג ממנהגי ולהימנע מלצטט את אלה שמקורם בספר המדובר.
לפני הרבה שנים למדתי שאם אני לא מסכימה עם הרעיון, עדיף יהיה אם לא אקח חלק במבצע.
אחרי הכל, פזית (סילביה) פיין, שהייתה ככל הנראה אישה יוצאת דופן (כפי שכבר הבהרתי והובהר עוד לפני), לא רצתה לקחת חלק בפסטיבל התקשורתי של החיים החברתיים ובכלל. כך שלא משנה עד כמה נעלה אותה ואת שכמותה על נס, את העובדה הזו, נראה שלא נשנה.
כי לא, לא חשוב כמה פעמים נגיד לעצמנו 'היא היתה מיוחדת', 'זו דרכו של דור', 'הכל נאמר לטובה', 'חבל לפספס', או 'זכותו של הציבור לדעת', בעיני המשפט החזק בסל הטיעונים, תמיד ישאר 'היא פשוט לא רצתה' .
לא נגעתי, מבחינתי חבל, Karma Is A....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה