הן שונות זו מזו, מגיעות מעולמות שלכאורה, אין ביניהם קשר ומנהלות חיים שאין ביניהם דמיון, כמעט, וה'כמעט' הזה, הוא מרכז העניין.
כל השלוש הן נשים נורמטיביות לתקופתן ולאזור מחייתן, כולן חוות חיים לא קלים, ומתמודדות.
מתמודדות, שוב, כמו שרק נשים יודעות.
כולן היו בנותיי
האחת, הודית קשת יום שנולדה למעמד נמוך עד לא קיים. היא מנהלת חיי משפחה ואמהות, בצל קאסטות ומעמדות שלא מאפשרים לה לבנות לבתה את העתיד עליו חלמה.כמו לביאה אמיתית, היא נלחמת על חייה ועל הגשמת חיים אחרים לבני משפחתה.
השנייה, איטלקיה צעירה שנתונה כל כולה לפרנסת המשפחה. מנהלת עם אביה ובמקומו, את מפעל הפאות המשפחתי ונושאת באחריות גדולה. היא בחורה צעירה שגדלה בנאפולי וסביבת חייה המוגנת מתפרקת שלב אחרי שלב.
השלישית, אשת קריירה בריטית, נורמטיבית וסטיגמטית כאחד, שמגיעה להישגים מקצועיים מרשימים, אבל שוכחת את עצמה בדרך.
כשהגוף שלה מאותת על פרישה מהמירוץ ההישגי, היא מתחילה בתהליך החזרה אל עצמה.
אישה, היא אישה, היא מלכה
כן, כל אחת מהנשים כאן היא דמות יוצאת דופן בסגנונה.זרקור על יכולות, כוח ובעיקר עוולות ששייכים לנשים בלבד, עושה רק טוב למין היפה. בעיקר, כי פתאום ברור עד כמה כבד המחיר, שמשלם המין הנשי.
זה קורה בהודו הנכשלת -
"היא מדברת במרירות על גורלן הארור של אלמנות במדינה. הן נחשבות מקוללות, אשמות בכך שלא הצליחו להחזיק בנשמת בעלן המנוח. לעתים מאשימים אותן שהטילו כישוף מחלה או מוות על בעליהן. אין להן זכות לביטוח אם הוא מת בתאונה, שום קצבה אם הוא נהרג במלחמה."
"כדי להעניש גברים בעלי חוב, אונסים את נשותיהם. גבר שנואף עם אישה נשואה נענש בכך שאונסים את אחיותיו. האונס הוא נשק רב עוצמה, נשק להשמדה המונית. יש המגדירים זאת מגפה."
באיטליה המסורתית -
"כאן הגברים דברנים, הם נהנים לדבר על עצמם. תפקיד הנשים הוא להאזין להם, או כפי שאמה הסבירה לה: להניח לגבר לזהור."
ואפילו בלונדון של המאה העשרים ואחת -
"היא הרגישה תלושה, קרועה, אבל לא היה לה עם מי לחלוק. היא קינאה אז בקלילות של בעלה, הקלילות הגברית הקסומה של אלה שככל הנראה לא ידעו רגשות אשמה מהם."
"עדיף לשקר, לבדות, לבלף, הכול, רק לא לדבר על זה שיש לך ילדים, שבמילים אחרות היו: שלשלאות, התקשרויות, אילוצים. הם היו מחסומים בפני הזמינות שלך, התפתחות הקריירה שלך."
בקפיצות גאוגרפיות, בשלושה סיפורים שונים, אותן נשים מוחלשות לומדות לשרוד.
מבחינתי, זהו סוד קיסמן וסוד קסמו העשיר של הספר הזה.
הכתיבה טובה, לעתים שטוחה מדי ורחוקה מלהיות מושלמת. בין היתר יש שם יובש ספרותי שהקשה על הקריאה (ואולי מטרתו היתה לשרטט מצב, להביע עמדה).
אבל, איך שלא נסתכל על זה, הנושא, הנושא וזוית הראייה, מכפרים, לטעמי, הכשלים.
תקראו, בעיקר אם אתם גברים
(אנחנו כבר יודעות מה נשים מסוגלות לעשות).
סקירה חזקה!כל הכבוד!
השבמחק