כשלכל ישישה חביבה (לרוב), היה אופי מובהק ומובחן ותפקיד שנובע ממנו בחבורת הסבתות האולטימטיבית?
כך בדיוק מתחיל 'הפיתוי של גרייסי' וכך הוא גם נגמר.
במרכזו, הוא מתפתח כמשהו שבין רומן רומנטי, לבין סיפור איחוד משפחתי וספר עצות לעזרה עצמית.
קצת מתוק, הרבה נדוש, או להיפך.
"היא יכולה לברוח לסוף העולם, אבל לברוח לאיטליה... זה נורא רחוק."
מדובר בספר שכתוב בקפיצות זמן של כמעט חצי מאה, הלוך ושוב בין איטליה, לונדון וחזרה לאיטליה.
חלקו פשטני ותואם סרט הוליוודי בהתהוות. הוא רדוד לתפארת, אבל כחלק ממסגרת הרדידות, חלקו גם נעים לקריאה ועיסוק.
אה תודה, אבל אני מסתדרת לבד
במתכונת ניחוח ספרי העזרה העצמית, זכינו כאן למבחר פתגמים מצוצים עד מתוקים, שיתאימו לטייפ-קאסט הוליוודי בסיסי ולא יביישו את המחלקה הקרובה לטיפול בסכרת.
חלקם הזכירו לי את תקופת המצגות בסגנון 'אמא יש רק אחת', שנשלחו עד לא מזמן, ברחבי האינטרנט ועל כנפי מיילים מיותרים.
"אז, לא הבינה עד כמה חשובה המשפחה. עכשיו היא הבינה, כי הרגישה שמשפחתה אבדה לה."
"... היופי הוא באמת העיני המתבונן. מה שיפה בעיני אחד לא בהכרח יפה בעיני אחר, והיופי נמצא בלב לא פחות מאשר בתווי הפנים."
"ההבדל בין נשיקה טובה לנשיקה גרועה לא קשור לטכניקה בכלל, אלא רק לאהבה."
"אנחנו עוברים מחוויה לחוויה ולוקחים איתנו את מה שלמדנו."
היו עוד פנינים שכאלה, אבל דקה לפני שתיפלו אל שנת החורף, נמשיך ונתקדם.
עברית זה...
זו לא הפעם הראשונה במחוזותינו, שתרגום מבית הוצאה גדולה כ'ידיעות אחרונות', מצליח להוציא תחת ידיו ספר שזקוק לעזרת הקוראים.
ערה הטרי", "היה אחרי צבע טרי ופן מושקע" ו"עשה לה תספורת" (הכוונה לסיפר אותה, בעברית), הם רק חלק מהמשפטים החצי-מקצועיים בתחום השיער, בספר שאין לו באמת נגיעה עמוקה (או בכלל), לתחום.
היו גם "תחושת הדממה המבורכת החלה שוב לצמוח.", "היו לידו עוד כמה מבנים, דוממים כבהמות ישנות.", ו"ריח חזק של עמל ותעשייה שרר במקום."
בהמשך, אגב, השפה משתפרת משמעותית
אז מה היה לנו?
בין יתר הנושאים, נמצא כאן אהבה ישנה בסגנון 'בין הכרמים', מציאות שמספקת את הסטירה המתבקשת ויחסי אמהות ובנות (כי אי אפשר בלי מינימום נושא נפיץ אחד לרפואה).
אלא שרוב הקונפליקטים כאן, תואמים את ה"אוי, אוי, אוי" מבית החמישייה הקאמרית. בהתאם, הם גם נפרמים בקלילות רבה מדי ומעייפים ברדידותם.
מי את ולמה ככה?
"גרייסי", הדמות הראשית בסיפור הדביק, מתחילה את חייה בשמה הילדותי ובאופן לא מפתיע, כיאה למתיקות המיותרת, מתקיימת בשם זה, גם אחרי שעברה את גיל שישים להתפאר.
ממני אליך גרייסי, תתבגרי כבר! (שלא לומר תזדקני) ותעברי ל'גרייס' המכובד יותר.
גוואלד!
אם באמת רציתם לבחון רדידות מהי, הרי שהסוף יאפשר לכם בקלות, לחוות את שיאה.
מדובר בספר טיסה קלאסי, בסגנון Nothing To Write Home About.
עכשיו רק צריך לסגור חופשה... או למצוא ספר אחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה