לפעמים, כשיוצא להגיע לספר לא קולח, אני מציצה
בביקורות של אחרים, אבל ככה בקטן, רק באגף הכוכבים.
לרוב, "עקשנית שכזו", אני נשארת בשלי.
הפעם, הגעתי עד עמוד 86 (מתוך 272 בתצורה דיגיטלית) וכל
מה שעבר לי בראש, חזר, עבר וחזר, הייתה שאלה אחת, לא מכובדת במיוחד, שמשלבת
פראפרזה על שם ספרו הקודם של רון לשם, 'אם יש גן עדן, איך זה שנגזר עלי לקרוא את הספר
המשמים הזה?'.
מדובר בספר שכתוב כיומן מסע שהשתבש (היומן, או
המסע, תחליטו אתם) ואולי הוא בכלל טקסט סטייל 'אופיום להמונים', מלא במשפטים שכבר
קראתי, משולבים בכאלה שעדיף היה שלא אקרא.
אבל הבקורות מהללות, המבקרים שואגים 'רון לשם
חזר' ואני, שבכלל לא ידעתי שהלך, המשכתי בקריאה. תראו מה קרה.
במקרה של אסון...
היא רעידת האדמה שלו "הבנתי שנורה מרעידה
את האדמה שלי", הוא יהיה אולי מקור המים שלה "אני משפרת את עצמי ומתאמצת
להיות הר יציב, מנסה להיות נהר צלול, לזרום" ואני מעדיפה לחפש את המרכז הקרוב
לטיפול באסונות טבע, כי נראה שזה מה שהולך ליפול עלי בספר המדובר (אם לא נפל כבר).
טרחנות יסודית
אם לא בשל דברים אחרים, ניתן ללא ספק לפאר את
הטקסט הזה, באופן היסודי בו הוא בוחר אלמנטים טרחניים, מצחיקים-בכאילו, על מנת למלא
את הדפים.
ביטויים כמו "הייתי בעיניו היצור הכי
פנטזיונר שהוא הכיר, עם הכי הרבה רגליים על הקרקע", "את מי נשכתי בחיים
שלי? חוץ מבחורות שביקשו, כמובן" והומור פופוליסטי-נמוך, גרמו לי לעקם את
הפרצוף לכיוון המחמיא פחות (ולהיות נגועה בפופוליזם, גם אני יכולה).
עלילה...לה...לה
הסיפור ההכרחי, לצערי, טרם נמצא וה'עלילה בכאילו' שמוגשת כאן במסווה של ספר רגיש ופילוסופי, נעה בין משהו חצי עכשיוי, לבין זכרונות
מילדות חולית ונפש מיוסרת ללא סיבה ממשית. העיקר שתהיה סיבה טובה לקטר את נפשנו הלאה.
עברית 'למה ככה'
'יפים כמו שהיינו' כתוב בסגנון ילדותי
'מתנחמד' ובשפה מאולצת, שעושה מאמצים להיות מיוחדת עד מעוותת, לצורכי העברת מסרים
של חוסר בגרות, רגישות נפשית וחופש בלתי נשלט (לדמויות ולכותב).
"הסקס הרחיף", "מחלים לי שאני
אוכל המבורגר" (מלשון חלום), ו"...נשאר בודד גם אחרי שהתחתן והוליד
ילדים והנכיד נכדים...", הן רק מעט דוגמאות לאילוץ השפתי שמקורו, כך נראה,
ברצון להיות מיוחד עד משעשע (רצון שלא התקבל בהבנה).
זאת, בנוסף לעובדה המצערת, שהספר עמוס בקטעי
דו-שיח שמופיעים ללא גרשיים, מה שמחייב את הקורא להבין לבד ולקוות לטוב. ושוב נראה
כי כללי השפה מתוייגים לעתים ב'יפים כמו שהיינו', בהתאם לביטוי 'אלא לראותם בלבד'.
ביטויים כמו "התפייד ממנה" ואחרים,
לא תרמו גם הם לרמה השפתית הכאילו משוחררת של 'יפים כמו שהיינו'.
הטיפול של כולנו
תגידו 'טיפול' ומיד תגלו שאני יותר מבעד. אבל הזמנה לצפיה בטיפול פסיכולוגי משמים, שאין לי עניין לקחת בו חלק היא עניין שונה בתכלית (ומיותר כמובן).
דמויות בכייניות, כמו גם הצורך להתרברב במיסכנות, תוך ציפייה שאצא מרותקת מהאירוע, היא דרך נפלאה לאבד אותי כקוראת (וככל הנראה גם לאבד תקווה).
לצערי, לאורך המעט שצלחתי מבין דפי בספר הזה, התקשיתי להשתחרר מהתחושה שיותר מכל, מדובר ביצירה שבאה לנסות ולהוכיח, שכשמדובר בכותב מוכר, שוק הספרים יבלע בשמחה כל ניסוי ספרותי שיוגש באמצעות הוצאה מכובדת מספיק.
לצערי, לאורך המעט שצלחתי מבין דפי בספר הזה, התקשיתי להשתחרר מהתחושה שיותר מכל, מדובר ביצירה שבאה לנסות ולהוכיח, שכשמדובר בכותב מוכר, שוק הספרים יבלע בשמחה כל ניסוי ספרותי שיוגש באמצעות הוצאה מכובדת מספיק.
במאמר מוסגר ובמידה ויש פה איזו גאונות יוצאת דופן שפרחה מעיני, אני יותר ממוכנה לקחת על עצמי את תפקיד הגולם במעגל.
אבל באותה מידה ממש, בהחלט יתכן שמדובר כאן בסוג חדש וספרותי של 'בגדי המלך החדשים', אם תרצו.
אבל באותה מידה ממש, בהחלט יתכן שמדובר כאן בסוג חדש וספרותי של 'בגדי המלך החדשים', אם תרצו.
"אני פשוט חושב שכל דבר שאני אישית
מסוגל לשפר בעולם, עשרות מיליוני אנשים מסוגלים לשפר אותו בדיוק כמוני. אני לא
מיוחד בשום דבר מיוחד."
נותר לי רק להצטער שהפעם, משהו לא עבר לי טוב בקנה.
שיהיה לכולנו בהצלחה.
מסכימה עם כל מילה!!! כדאי ומומלץ לצעירים שמחפשים מילים יצירתיות לא לנסות בבית... אלא להציץ בשירי אלתרמן ולפגוש אוצר בלום של יצירתיות אמיתית. למשל בשירו " דצמבר": " דצמבר חודש מקוטר"- אלתרמן יצר ברוב כישרטן פועל משם העצם הריחני " קטורת". גזור ושמור....
השבמחק