יהודי הונגרי, כושי, אינדיאנית וילד אמריקאי כבן תשע נפגשים.אם זה מזכיר לכם בדיחה, אתם צודקים, אבל אלו גם קווי העלילה, שתפגשו ב'מר ורטיגו' של אוסטר. סוג של ספר 'קאלט' שפורסם לראשונה בשנת 1996 ומאז נדפס בלא פחות מעשרים ושמונה מהדורות.
עכשיו רק נשאר לבדוק אם הבדיחה על חשבונכם (או על חשבוני במקרה זה).
מה היה לנו?
זה מתחיל כמו ספר הרפתקאות מוזר, המתאר ילד-רחוב, שזוכה להצעה מפתיעה. הוא כולל שפה תואמת והגיגים ילדותיים-שרדניים וממשיך במשהו שאם הייתי רוצה לרכך את חווייתי, הייתי קוראת לו פנטזיה. בפועל, 'הזייה', היא מילה מתאימה יותר.
למה ככה?
הסגנון נע בין 'בהמי בווליום גבוה שלא לצורך', כשמשפטים עמוסי להג רחוב ממלאים את הדפים ובין נסיון לחבר את הארצי כל כך, אל אלמנטים רוחניים, שיותר מאחת גרמו לי לתהות האם מדובר בנסיון סיפורי או במטאפורה כל שהיא.
לדוגמה, כחלק מנסיון לצייר לקורא את סביבת חייו, מתאר אותו גיבור/ילד, את החווה בה התחנך כ"חצ'קון מפוהק על עכוז לבן שומם." (עמ' 39) ומתוך צורך צעקני משהו, מתאר אותו ילד את עצמו כ"זאטוט שתום-זין..." (עמ' 106).
ביטויים גסים לא מייצרים כאן זעזעוע כל שהוא, אבל הם מופיעים מחוספסים עד בהמיים שלא לצורך לרוב.
במקביל, נמצא כאן קטעי טקסט רוחניים/מגלומניים, סטייל ספרות עזרה עצמית מפי מהטמה כל שהוא.
"... ובימים האחרונים של חודש מאי 1927 הלכתי על המים במיומנות שלא נפלה מזו של ישו."
היו עוד משפטים רבים משני הסוגים, כמובן, אבל עיקר הדברים נוגע לדיסאונאנס שבין עלילה הזויה (שנותר לי רק לנסות ולהבין) וניחוח מטאפורי (אני מקווה), המציע התעלות לגבהים רוחניים שמסמלים משהו. אותו 'משהו', הוציא אותי הפעם מדעתי.
אחרי הכל, רבים נהנו מהספר הזה ואני, לצערי, לא מצאתי בו את המופלא.
כדי להבטיח שלא אשרוד, (או סתם על מנת להנציח את היותו ספר למיטיבי אות), באדיבות ארץ הקודש הוסיפו ל'מר ורטיגו' את עבודת התרגום.
תרגום/עריכת תרגום/מישהו הלך לשתות קפה
ריבוי הגיגים צורמים מצאתי כאן, לצערי. כי מעבר לרצון שלא להרגיש כאילו עזרתי נחוצה בכל הקשור לתרגום ועריכה, התופעה המוכרת כטעויות חוזרות ונשנות בספרות, גורעת (בעיני) מההנאה שבקריאה.
מצרפת כמה דוגמאות בלבד.
מצרפת כמה דוגמאות בלבד.
"גושים של שלג נשרו ממני והתחילו להִינַמֵס לרגלי." (עמ' 37).
"אצבעות פצועות ובהונות מחוצים" (עמוד 42).
"במקום להשתרך מאחור ולרטון על כאבים וּמחוֹשים..." (עמ' 54) הניקוד במקור (מיד דמינתי חילזון).
מעבר לגיחוך שבעניין, כשרמת הטעויות היא כזו הנראית לעין הדיוט כשלי, אני חושבת שעדיף לחשוב שוב על מקצועיות התרגום ואולי להעסיק מגיה שיודע את העבודה. מה שבטוח, ללא ניקוד, לא הייתה מתגלה כאן הבעיה (ואולי כך עדיף).
תמצית העניין, מבחינתי, מסתכמת במשפט "...ואין לי ספק שהייתי מצליח לכבוש את לב הקהל לולא איזה מוח-אפרוח שהחליט להשליך בקבוק לעברי. בתשעה מעשרה מקרים, היה טיל כזה חולף על-פני בלי לגרום נזק, אבל זה היה יום של הסיכויים הקלושים והפוקסים, והבקבוק המחורבן פגע לי ישר בקלווסה." (עמ' 120).
אני עינת, וה"קלווסה" שברה אותי.
אם פיספסתי כאן משהו גדול מהחיים, אתכם הסליחה.'מר ורטיגו' ואני, נפרדנו לשלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה