פמיניזם קטן וישבן גדול.
אולי לא בסדר הזה.
כשמתחילים בציטוט של אליס (ההיא מארץ הפלאות), זו דרך מצויינת לגרום לי להישאר. כי אם אליס כאן, על הציניות והתובנות, count us in (אותי ואת הישבן).
הכי כיף אבסורד
גיבורה שלא מסתדרת עם חייה שלה, שהייתה מעדיפה לשפרם אם לא לשנותם לחלוטין, עסוקה למחייתה בייעוץ לאחרים (ובעיקר לאחרות).
אלא שהפסיביות שולטת
אלא שהפסיביות שולטת
וגם הבינוניות טוענת לכתר
״זיכרונות לא היו רצויים. אבל הספר הזה החזיר אותי אליהם״ ובכל זאת המשכת לקרוא?
״זיכרונות לא היו רצויים. אבל הספר הזה החזיר אותי אליהם״ ובכל זאת המשכת לקרוא?
מחליטים בשבילה, עושים למענה, מסבירים לה מה היא אמורה לאכול, אפילו מוצאים לה עבודה, במקרה, היא לא באמת חיפשה.
אל הטיפול הנפשי שהיא עתידה לעבור, היא יוצאת כי פסיכולוגית מציעה לה לחשוף עצמה וגם עושה למענה צעדים ראשונים הכרחיים.
הכל על מנת לעזור לה למוסס את הכבדות שהחלה באיבריה ופוזלת אל עבר תודעתה. כבדות תואמת, פיזית ונפשית, אם כי לזכותה יאמר, פחות קוגניטיבית (רק בינתיים ונכון לעכשיו).
באופן עקרוני, ככל שניסיתי להתחבר אליה, הדמות הראשית פעלה בדרכים שהרחיקו אותה ממני (או אותי ממנה?).
פמיניזם בהתהוות
מודה, אני מחשיבה עצמי פמיניסטית קטנה (או פמיניסטית רעיונית). אוהבת שפותחים לי את הדלת, אבל מקפידה להחליט מי יפתח אותה עבורי, מתי ואיך כמובן.
ובכל זאת כאן, פרצה ממני פמיניסטית לוחמנית, כזו שהחזיקה עצמה שלא לתקוף את הדמות הראשית במילים קשות וניעור פה ושם.
אלמנטים סטיגמטיים שהרימו ראש, העירו בי שוב את אותה פמיניסטית בדיוק.
"יש לי עכשיו שיחת ועידה על עפרון שפתיים עם החוף המערבי".
"שם המשפחה שלהן היה 'קולמן', אבל הן השמיטו את ה'מן' כדי שלא יהיה להן 'גבר' שם".
המסרים כאן דלים, שטוחים ופופוליסטיים עד אימה לטעמי.
אל הטיפול הנפשי שהיא עתידה לעבור, היא יוצאת כי פסיכולוגית מציעה לה לחשוף עצמה וגם עושה למענה צעדים ראשונים הכרחיים.
הכל על מנת לעזור לה למוסס את הכבדות שהחלה באיבריה ופוזלת אל עבר תודעתה. כבדות תואמת, פיזית ונפשית, אם כי לזכותה יאמר, פחות קוגניטיבית (רק בינתיים ונכון לעכשיו).
באופן עקרוני, ככל שניסיתי להתחבר אליה, הדמות הראשית פעלה בדרכים שהרחיקו אותה ממני (או אותי ממנה?).
פמיניזם בהתהוות
וסטיגמות מדוקקות היטב
מודה, אני מחשיבה עצמי פמיניסטית קטנה (או פמיניסטית רעיונית). אוהבת שפותחים לי את הדלת, אבל מקפידה להחליט מי יפתח אותה עבורי, מתי ואיך כמובן.
ובכל זאת כאן, פרצה ממני פמיניסטית לוחמנית, כזו שהחזיקה עצמה שלא לתקוף את הדמות הראשית במילים קשות וניעור פה ושם.
אלמנטים סטיגמטיים שהרימו ראש, העירו בי שוב את אותה פמיניסטית בדיוק.
"יש לי עכשיו שיחת ועידה על עפרון שפתיים עם החוף המערבי".
"שם המשפחה שלהן היה 'קולמן', אבל הן השמיטו את ה'מן' כדי שלא יהיה להן 'גבר' שם".
המסרים כאן דלים, שטוחים ופופוליסטיים עד אימה לטעמי.
אז מה היה לנו?
ריבוי דמויות וסיפורים מקבילים, נשים לרוב וגברים מעטים בתחתית הסיפור , בעיקר בתפקידי עבר או קורבנות הווה (שזה דווקא פחות הפריע לי).
מישמנים, נשיות ואוכל, רצח (או יותר מאחד), תעלומות לא תעלומות ונקודות מוסר השכל קטנות שמנקדות את המסע.
התבכיינות קלורית, כולל עיסוק בתפריטים וב׳מכות׳ חברתיות מכל עבר (גם מהעבר ואפילו זה הרחוק) והתעכבות על חומרים מתעשיית האיפור המקצועי הרגישו בהחלט יותר מדי (שלושה עמודים שלמים יותר מדי, של תאור מוצרי איפור כולל שם ומספר דגם, אם אתם שואלים).
השתאות חסרת מעצורים ממרתף שמשמש כחדר איפור בחברת תקשורת המונים, נשים הזויות המסתובבות ברחבי העיר כג'יימס בונד על סטילטו ויחסים (חבריים בין נשים), שנבנים מהר מהמקובל במציאות.
יש כאן מעט יותר מדי מהכל לטעמי, מלבד הסיפור, כי לא באמת מצאתי כאן שכזה. העלילה לא עלילה וקרעי הסיפורים מתחברים בקושי (רק כי ניתן לצפות לאן יובילו).
מישמנים, נשיות ואוכל, רצח (או יותר מאחד), תעלומות לא תעלומות ונקודות מוסר השכל קטנות שמנקדות את המסע.
התבכיינות קלורית, כולל עיסוק בתפריטים וב׳מכות׳ חברתיות מכל עבר (גם מהעבר ואפילו זה הרחוק) והתעכבות על חומרים מתעשיית האיפור המקצועי הרגישו בהחלט יותר מדי (שלושה עמודים שלמים יותר מדי, של תאור מוצרי איפור כולל שם ומספר דגם, אם אתם שואלים).
השתאות חסרת מעצורים ממרתף שמשמש כחדר איפור בחברת תקשורת המונים, נשים הזויות המסתובבות ברחבי העיר כג'יימס בונד על סטילטו ויחסים (חבריים בין נשים), שנבנים מהר מהמקובל במציאות.
ביקורת זה כאן
ככלל, הספר הזה עוסק בנושא פחות נעים, כי מי מאתנו נהנה לעסוק בעודפיו? (שגם היא מילה שיפוטית).אבל אם תזיזו הצידה את המישמנים (תשתדלו, זה ישתלם), תגלו ביקורת חברתית נוקבת על עולמנו הלא מושלם מיסודו. זה שרק מנסה להיות נוצץ מבריק ובעיקר, כן, מושלם. כי אין, כביכול, דרך אחרת להגדרה או הגשמה עצמית.
"בעוד תשעה חודשים אני אהיה רזה. תוכנות לא משקרות", ברור.
"ג'נין דברה אלי כאילו אנחנו שוות. היא אפילו הזמינה אותי לשתות איתה קפה אחר כך, אבל אמרתי שאני עסוקה. לא היתה לי חברה שמנה ולא רציתי חברה כזאת". כשאתה לא רוצה להיות חבר במועדון שמתאים לאנשים כמוך... (גראוצ'ו מארקס הגה את זה לפני).
" 'ברברים', כינתה המנכ"לית את החוטפים. הקרקוף שכנע אותה שהם אמריקאים". הגיוני, כי זה מה שהבריטים חושבים על ארצות הברית של אמריקה.
"קיבלתי הוראה מפורשת להתרחק מכל אדם אוכל, מההמון הסואן החמוש בסכינים ובמזלגות". ביקורת על תרבות הרזון של העולם המערבי, זה כאן וזה באמת נשמע מסוכן.
פוי, ילדה רעה
אוכל זה לרוב לא מומלץ, עירום נחשב לא תרבותי וסקסיזם הוא רעת העולם המודרני.חלקים נרחבים כאן הרגישו כאילו חזרתי אחורה בזמן אל ילדות פוריטנית מרובת איסורים (לא, לא שלי). כאילו כל שנשאר לי הוא להושיט את היד ולקבל את עונשי. מייגע לא?
מדובר בספר רב מעללים ותהפוכות, שבאופן מפתיע לא עשו אותו מעניין במיוחד עבורי.
אז נכון, לא צלחתי את הספר המדובר ויתכן כי מעמוד מאה ואילך הוא מתגלה במלוא תפארתו. ועדיין, מדובר בתעודת עניות לטעמי, כשבעמוד תשעים, דקה לפני שמחשבות על חיים קשים מנשוא אופפות אותי, אני פוזלת בשמחה לספרים אחרים.
מסקנה מתבקשת מהספר הזה היא שכל אחד מאיתנו חי בדיאטלנד.
דיאטלנד קלורית, דיאטלנד ריגשית, דיאטלנד מחשבתית, דיאטלנד תרבותית, דיאטלנד מגדרית, דיאטלנד...
נשאר רק להחליט עם איזו מהן יותר קל לנו להתמודד ולבחור את קרבותינו בהתאם.
לסיום, זיכרו ש...
"לא גומרת? נסי תנוחה אחרת" ולו רק למען החרוז.״שום מאכל לא מענג כמו ההרגשה שאת רזה״.
וקבלו תובנה אחת משלי, אומללות, It's Unappealing.
דקה לפני שהאומללות הקיומית של הדמות הראשית דבקה גם בי, נפרדנו, (סביב עמוד 90 המכובד).
אתכם הסליחה,
הולכת ׳לדחוף׳ איזה סנדוויץ׳.
כמי ששרדה את המניפסט הפמיניסטי וקבלת המשמנים בכל מידה הזה - המסר שלו זה שגברים הם השטן הבתגלמותו, סקס איתם הוא פורנו שמשפיל נשים, ושמספיק שתוסיפי לאיזושהי ארוחה שלך במהלך היום כמה פירורים של ירקות היא הופכת להיות את אורח החיים שלך לבריא (גם אם את אוכלת חתיכה ענקית של עוגת שוקולד אחר כך, ואז עוגיות בתור נישנוש אחר הצהרים, ואז צ'יזבורגר או שניים לארוחת ערב)...
השבמחקנראה שגם את לא תגדירי אותו ספר השנה שלך.
מחקבכל מקרה צלחת אותו, מכאן שאת הרבה יותר עמידה ממני, גיבורה.