רומן היסטורי שמתחיל ב״ציילון״ של 1913, הלו היא סרי לנקה של ימינו.
לבנים, שחורים ומציאות שמלאה בגוונים של אפור. כי החיים בניגוד לצבע עורן של הדמויות, מלאים בצבעים לא מוחלטים.
"המשמעות האמיתית של הצבע היא שגרמה ללבה לעצור מלכת. היא הרגישה אבודה. זנוחה."
הינדים, מוסלמים, בודהיסטים, נוצרים, סינהלים וטמאלים. אוכלוסיה מקומית ואליטה בריטית בהתנגשות קולוניאלית, תרבותית בלתי נמנעת. בין לבין הם גם מגדלים תה.
סיפור החיים עצמו, גדול מהחיים. מהסוג שרק מעבר לתסריט יכול לעשות אתו חסד.
כשהוא אלמן בן 37 והיא רווקה בת תשע עשרה, פער גילים מייצר מתח הכרחי והסודות בעברו ממלאים כל פינה.
" 'מובן שהכל יהיה בסדר', הוא אמר. ' רק תזכרי שיש דרכים מקובלות לעשות דברים, גם אם הן לא מוצאות חן בעינייך' ".
זה מתחיל כרומן בסיסי, ממשיך כסיפור תקופתי פתלתל כולל פשע נתעב , פחד, שקרים, אשמה, סודות, הסקת מסקנות והחלטה אחת גורלית (ונכונה?).
״היא הרגישה שהדבר הנורא שהסכימה לו ידיר שינה מעיניה לעד״.
" היא לא יכלה לומר לו שהיא הרגישה שאולי לא תישן עוד...".
תוסיפו לזה ילדים, צרות מבית ומחוץ, גיסה בתפקיד האחיות הרעות של סינדרלה וחברת עבר (אקסית) מיתולוגית (כי בלי כזו נראה שאי אפשר) והנה לפניכם מפת הסיפור.
"היא נאנחה. הכל כאן כל כך מסובך".
רומן היסטורי או מתח מתהווה?
כן, ניתן בקלות להריח באוויר את התעלומה המתגבשת. אבל באופן מפתיע, זה לא מוריד מרמת המתח שנבנה כאן, גם כשמתגלה שצדקתי בהערכותיי.
"אבל ככל שחלף הזמן - השעה שמונה, אחר כך תשע - החל ליבה להלום ועצביה איימו להתפקע." גם שלי איימו, נסחפתי פנימה.
ככלל, רגל מקפצת בחוסר סבלנות ופעימות לב מואצות כבר מזמן לא חווה שועל קריאה ותיק שכמוני תוך כדי קריאה, והנה הפעם זה קרה.
באופן מדהים גם לא הרגשתי את מספרי העמודים מתקדמים ועולים.
כוח נשי
זה סיפור על נשיות ככוח מניע.כוח עדין ודק, חזק, חכם ויכול-כל בעצם.
"היא לא רצתה לעורר את העבר וגם לא לסבך את ההווה".
הדמות הראשית היא הדמות הנשית, שעוברת כאן תהליך התבגרות והיתפקחות ובכלל, מתחזקת נשיות אדירה.
כמה אהבתי אותה חטטנית וחצופה.
ורק שיהיה ברור, פמיניזם ביתי וקטן, תמיד עדיף בעיני על הזן הגרנדיוזי שורף החזיות והקטן הוא בדיוק מה שקבלנו כאן.
היה תחקיר
אחד הקונפליקטים המרכזיים בסיפור, נשען על הנחת היסוד המהוססת, ששני גברים יכולים להפרות אישה אחת להריון מרובה עוברים.
וכאן נשאר לי להודות שידעתי שזה אפשרי בעיקר אצל כלבים (יתכן שגם אצל חתולים).
בחיפוש אינטרנטי קל, התברר כי למרות נדירות התופעה, היא קיימת ואפשרית.
הסופרת אגב, פותרת את העניין אף היא.
כיף לי בעברית
כן, זה גם שמה של אפליקציית הקריאה המועדפת עלי, אבל הפעם הכוונה לשפה."מראה פיל המרים את חדקו באוויר ומחצצר הפנט אותה". כי לחצצר זה מה שעושים כשמפיקים צליל מחצוצרה.
בחירת המילים בתרגום היתה טובה עד טובה מאוד לטעמי ולמרות זאת נשלחתי למילון לפעמים, לברר תקינותן של מילים פחות יום יומיות. אין בזה רע כל זמן שמישהו מכיר אותן לפני שנעשה בהם שימוש כאן ונראה שזה המצב.
מילים כמו "גולמני", "גולמנית", ״בגולמנות״, (כן, כמעט בכל הטיה אפשרית), "עיצבונות", "עור ממורט", "תחרים" (במקום המילה הפשוטה 'תחרה'), פחות מוכרות אך קיימות גם קיימות בשפה העברית. לדעתי הלא מקצועית, הן תורמות כאן לאווירה ותואמות את התחושה ההיסטורית של הרומן הזה.
״רוחות לא שקטות גרות פה״…
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה