היא נמצאה ללא רוח חיים, חנוטה בקור המקפיא של הנהר (ואולי זה לא מדויק).איך ולמה זה קרה? זו שאלה גדולה.
עכשיו כוורת התיכון עולה על גדותיה והחיים החברתיים גועשים, כי התעלומה קשורה בבני נוער מלאי הורמונים משתוללים, ושיקולים חברתיים זרים לכל (ולקול) הגיון.
זוכרים את טווין פיקס? כך זה מתחיל גם כאן.
זה סיפור בלשי שמתקדם לאט, מתואר מנקודות מבט שונות, כולל דו"חות משטרתיים ושיתוף מספת הפסיכולוג (פסיכולוגית במקרה זה).
בעד ונגד גם...
- עיסוק במערך חברתי מתקופת התיכון "היא לא יודעת מה אני יודעת (מה היא חושבת שאני יודעת?)".
- משיכות החבל הדימיוניות שבין מקובלים ופחות, יפים ואפילו יותר.
- חקירת משטרה בסגנון 'תלך/תבוא', 'תספר/לא תספר', 'נגלה/לא נגלה/אה, גילינו כבר'.
כל אלה ממלאים את הדפים ומטשטשים כביכול את התעלומה הלא פתורה שתחת פני השטח.
"בנים הם כלבים. נשים הן חתולות, מתבדלות מטבען. אנחנו לא חיות בלהקות". לא נותר לי אלא להסכים.
מאבקי הכוחות של בנות שש עשרה, אהבות ראשונות מהוססות שגובלות ביובש סביבתי, וכל סממן 'קלולסי' אחר נכנסים אצלי אוטומטית תחת אגף ה'פחות מצאו חן בעיני' (ואולי פשוט הזדקנתי).
מי צודק? מי טעה? מי משחק את המשחק?
"יש כיוונים נוספים שאני יכולה לקחת אליהם את המשחק. לאן שזה לא ילך, אני מתכוונת לנצח".זה הזמן להיזכר בעצמנו בגיל שש עשרה, לקוות שלא כך נראו חיינו ולהנות מהעובדה שאנחנו כבר לא שם (אותי זה משמח ללא ספק).
התרגום, השפה והדי...
זה לא שהתרגום רע, אבל משהו בשפה לא קולח ומקשה על הקריאה.מצאתי מספר הבלחות הזייה תרגומית, אבל נראה שאפשר לעבור עליהן לסדר היום.
ברמת הרצון להמשיך ולקרוא, חוויתי עליות ומורדות. היו רגעים שהתקשיתי להפסיק והיו גם מקרים בהם פיהוק ארוך הרחיק אותי מבין השורות. לקראת אמצע הספר המתח הולך ונבנה ואז כבר קשה יותר לשחרר אחיזה.
ככלל, שרה פינבורו כותבת מתח בגוון פיסכולוגי, בעלת יכולת יוצאת דופן. ב"מאחורי עיניה", ספרה הקודם שיצא בעברית, היא מספקת את הסוף, מרגיעה את הקוראים ותוך נימנום חמים ורגוע מבטיחה את הפתעת חייהם. ב"13 דקות", היא משתמשת באותה טכניקה, אבל לא במלואה (וחבל).
כך שאם הגעתם לאמצעו של הספר והרגשתם שקבלתם את כל התשובות, חכו בסבלנות, זה רק נראה כמו הסוף.
"אם היא לא תוכל להבין את זה, אז השקר של הצמידים וזיכרון השימלה...היו סתם בולשיט. סתם שאריות פאזל שהיא לא הצליחה להרכיב. היא תיתקע לנצח בתחושה שהכול היה ממש ממש לא בסדר."
הסוף כאן, מגיע ארוך, ארוך וממושך (מדי) ואין צורך להאכיל אותי בהסברים שכבר הבנתי. מודה שציפיתי ליותר עניין בשלב זה.
מדובר בספר לא רע, שמואפל ע"י אחיו הצעיר.
אם אתם מתכננים לקרוא את שני הספרים פרי עטה של פינבורו שתורגמו לעברית עד כה, ממליצה להתחיל בקריאת "13 דקות" ולהתקדם אל "מאחורי עיניה".
ומה שבטוח, היזהרו מ'חברים הכי טובים, לנצח'.
"לנצח. המילה הזאת רדפה אותה. חברות הכי טובות לנצח. אני אוהב אותך לנצח. לנצח נעשה קצת הפכפך."
בכל מקרה, זיכרו "שגם התוכניות הטובות ביותר עלולות להשתבש."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה