הוא מתחיל מעניין ואפילו ממשיך כזה.סיפור אלף לילה ולילה מודרני, שמתחיל בשושלת חסרת מזל ומלאת ברכה.
כשחוסר המזל מתבטא במיעוט צאצאים בעיקר מהמין הזכרי (כי הם משאת נפשו של כל ראש שושלת טיפוסי) ואילו עודף הברכה מתבטא בעודפי ממון.
על זה נאמר, 'כסף לא קונה...' במקרה זה, את המשכה של שושלת (אבל מספק בקלות סיפור פתלתל עד מיותר בחלקו).
יש סיפור מסגרת וסיפור פנימי, שניהם נעימים לקריאה לרוב, אבל שטוחים כמו סיפור מפי חברה (שמדברת המון).
הרקע לסיפור המרכזי הוא אהבה בסגנון 'אילוף הסוררת' בואכה מערבון אמריקאי. תוסיפו מוטיבים אדיפליים קלים ואבק קל (עד כבד) של רומאו ויוליה ואתם מסודרים. כל אלה מעורבים בגזע, דעות קדומות, התנהלות פטריארכלית (שמתובלת בשוביניזם) וצבע עור לרוב.
היא יורשת עתידית של מזקקת בורבון אמריקאית, הוא מנהל האורוות של חוות ילדותה, עד כאן סיפור בנאלי.
אח"כ מצטרפים סבא אימתני, אמא שמתוארת כמו זו החורגת של סינדרלה ושאלת השאלות: מי אח/בן/נכד/קרוב/רחוק/אם בכלל של מי? והרי לכם סיפור (אם נשארה בכם סבלנות כמובן).
מדד איכס גבוה
הסיפור קיים והוא אפילו חמוד, אבל התרגום, השפה וחוסר ההגיון שמאחורי כמה מהם, מעייפים מעט.
וזה לא שלא ראיתי ספרים שמשתמשים בשפה ירודה ממנו, ראיתי גם ראיתי. אבל כשאיבר מין גברי מתואר כ"תולעת שמנה", 'איכס' היא המילה הראשונה שעולה לי לראש."לשונות נגעו זו בזו והזדווגו", "הוא מריח מעשן בישול", "הסיר את כובעו ממסמר דלת חדר השירותים, ודחק אותו לראשו" והיו עוד הברקות/לא הברקות שכאלה,
תוסיפו לזה שילוב כוחות של שפה גבוהה בסגנון "לפלבל בעיניה" עם נמוכה כמו "הוא דלוק עליך", "אין מצב ש..." ו"זיינתי אותה" לרוב, ותקבלו ספר שהשפה בו משבשת לי את רצף הקריאה ומורידה תוך כדי, גם את רמת הערכתי לעבודת התרגום.
היו גם משפטים שהשאירו אותי אובדת עצות, כמו -
"הם ישבו שניהם משני קטביו של שולחן עץ האלון העגול..." קטבים הם צדדים ולעיגול אין כאלה.
"לוי נעץ בה מבט בשפתיים קפוצות, כאילו רצה להיות נחמד אליה, אבל הנחמדות צמחה כנגד כיוון הגדילה שלו". משפט הזוי שאולי יוכל להסביר גם את כיוון צמיחת הנחמדות שלי.
בואו נסכים שיש כאן סיפור, אבל בכל הקשור לספר הזה בתרגום העברי, הוא כנראה מתאים בעיקר למי שאין לו בעיה עם משפטים שמערבבים בין אונות המוח (כן, עכשיו יש לי אונות מבולבלות).
ספר חמוד, קליל, לא הרגשתי שהתעללו בגופתי, אבל גם לא רצתי פשוטת זרועות אל על, בתחושת סיפוק ספרותי יוצא דופן.
יצאתי כמו שנכנסתי ורוב הסיכויים שלא אזכור אותו בעתיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה