"יש לה אלגנטיות של קיפוד: מבחוץ היא מלאה קוצים, חומה בצורה ממש, אבל יש לי הרגשה שבפנים היא רכה כמו הקיפודים, שהם יצורים קטנים, אדישים למראית עין, חיים בבדידות עיקשת ובעלי עדינות עצומה."
אלגנטיות של קיפוד / מוריאל ברברי.

חיים ללא גבולות / נעמה סכר

טוב, סיפור אולי יש, זה עניין של השקפה, אבל העברית ׳בדיוק היתה עסוקה׳.

השפה המקצועית לא תואמת את מקום הפשע.
״אני מבינה את התחושות עליהן אתה מדבר... כל שעליך לעשות, זה להשלים..״, ככה את מדברת עם אסיר?!?!. 

שפה


שפה גבוהה ומאוסה בשיחה עם אסירים אלימים היא מתכון בטוח לכאפה קרבה. אותה שפה גבוהה משמשת כאן גם בדיאלוגים בין אנשי הצוות בכלא ומבהירה בעיקר שלא נערך מחקר. בואו נבהיר כי השפה בין אנשי הצוות, לבין אנשי מקצוע ואסירים בכלא, לרוב מאוד דומה.

ואגב, חניון תת קרקעי במתחם בית כלא, נשמע כמו שילוב לא מוכר בין קניון ומאסר. משהו שהפציע במוחו של מי שלא ביקר בכלא מעולם וחבל (ולו לשם ההכנה כמובן).
בקיצור על תת קרקעי, רחוק מעין כל, במתחם בו אלימות היא שפה, אני פחות ממליצה.



הדמויות


הדמות הגברית הראשית נכתבה בידי אישה.
זה לא משום שאני יודעת, גם בלי לדעת הייתי מרגישה.
״אני שולף את חולצת הכפתורים השחורה. גזרתה הצרה מבליטה את כתפיי הרחבות״. אצל גבר אמיתי המשפט הזה יתחיל ויגמר ב׳זורק עלי את החולצה השחורה, זה נראה טוב׳/׳נראה בסדר׳ או ׳זה נוח׳, אם נהיה אותנטיים ממש.


אה, כבר הייתי שם.


סצינות מובהקות שהריצו אותי לזכרון החיבוק החם של ״איזי״ מבית תמרה ובר. כל כך דומה, כל כך מדוייק שזה ממש על גבול המגוחך (והמביך).

׳מי ערך?׳ או ׳איך ניגבתי את הרצפה עם השפה׳?

משפטים ירודים שחציים שפה גבוהה וחציים יומיומית עד עלובה... למה?!.
״צחוקה המתגלגל מדבק, דבר שלא קורה לי עם אף בחורה״, מי מדבר ככה?.
״רפלקס ההגנה״, ״בתחושת חוסר נעימות״, ״להחטיף לך״, ״מתקילה אותי״, ״מסניף את ריח הוניל״, "המגע שלה מדליק אותי" והיו עוד רבים בפינתנו ׳עברית במיטבה׳.

מה?מה?מה? (מדד בבל״ת גבוה).

״יש לך אינסטינקטים טבעיים..״ (הפרצוף הזה הפך להיות שימושי) בניגוד לאינסטינקטים מלאכותיים?.
׳...הוא מכריז בחיוך רחב עם זכרון קצר׳.
"היא מביאה לי ניר טואלט ואני מעסה באצבעותיי את זרועותיי הכואבות".
״אני מגיע לפורקן גומר ויוצא...״, גם וגם? מפרגנת!.
״מנסה להרפות את הראש מהמחשבות״, בשלב הזה זו לא בעיה...
מגיע גם השלב בו הגיבורה הופכת ל״שלולית בוערת״. באותה הזדמנות היא גם ״מכבה את מתג הבקרה וההגיון..״, את שלי כיביתי לצורך קריאת הספר הזה (לא היתה ברירה).
גיבורנו לעומת זאת מבריק לא פחות, טוען ש״התנועה דלילה ואני עוקף במהירות את הפקקים על האופנוע״.

זה גבר או דודה תרצה?

״ומה אתך? בחורה יפה כמוך, איך אף גבר עוד לא חטף אותך?״, לא ברור.. אבל ברור מה אני עומדת לחטוף ממך.
״לא שותים על בטן ריקה, תסיימי לאכול את המנה שלך״, שלום דודה! מה נשמע?.
״אני יכול לנשק אותך?״, תן לי לחלוק אתך את משנתי רבת השנים. אם שאלת, חבל! התשובה שלילית . אין משהו פחות גברי מלבקש אישור לנשק אותי!!.

ולסיום פשוט כי אי אפשר יותר (אני מתוסכלת ושבורה)

היא ״גומרת בצעקה חרישית״. חייבת, חייבת, חייבת שמישהו יסביר לי איך עושים את זה? ואיך זה נשמע?.
קחו בחשבון שחסכתי מכם עוד הרבה דוגמאות.

נעים לא היה כאן ונשארתי קצת עם אותן תחושות של הילד שצעק ׳המלך עירום׳.

בינתיים, בואו נחליט יחד, שאם אתם לא חייבים לקרוא את זה, עדיף שתאספו בולים (אומרים שזה חינוכי).

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה