הסיפור נחמד, נראה שמדובר בכותבת שיודעת לבנות עלילה ולפתח אותה ובכל זאת, מתחילתו ועד סופו הפיץ לי ׳מיתרי לבי׳ ניחוחות קשים של ׳כבר הייתי שם׳, שהתחזקו כשחזרתי לרגע אל סדרת ״הזמן האבוד״ מבית היוצר של אותה כותבת. קווי הדמיון בין דמות נשית חזקה/חלשה/חזקה בחולשתה.. תאמו בין הסיפורים (ולא רק קוים אלה).
עד מתי תתרסקנה שפתיים? (תוהה לגבי היתכנות ביולוגית).
״שפתיו מתרסקות על שפתיי״, ״הוא התקרב אלי, ריסק את שפתיו על שלי״, ״ריסקתי שפתיי על שפ..״. זה עובד בכל הטייה, נסו ולא תתאכזבו. בכל אופן זה נשמע כואב (ולא שיש לי בעיה עם כאב, אבל בשפתיים?).
אגב שפתיים, ״שפתיו הברישו על שלי״, ״מברישות״ וכו׳, הופיעו גם הן מספר פעמים ב׳מיתרי ליבי׳. שימוש היתר מתיש ונשאלת השאלה מדוע שפתיים ״מברישות״? (שלי, פחות מבצעות את הטריק הספציפי).
ובאופן כללי, ׳הלאה ביטויים שחוזרים על עצמם׳! (מכריזה על קמפיין).
השפתיים, ה״חיוך שאינו מגיע לעינייו״, עינייה, עיניהם, עיניינו.. (זה ממכר).
מכירה בבעייתיות ה׳נפילה׳ למשפטים מוכרים. ולמרות ההבנה, ראוי לכותב לברור מילותיו וראוי לו גם, שלא ישתמש בביטויים מייצגים שבחרו קודמיו, גם אם בחרו נכון. זה הופך את הסיפור ללעוס וכבר היינו שם (תרתי משמע).
התוכן
ליבי (הדמות הראשית) בעייתית וקשה מדי עם עצמה (לוקה באשמה עמוקה וטורדנית שאפשר היה להפחית קצת במינונה). כשדמות ראשית משתמשת בביטויי אומללות נוסח ״מה עשיתי״, ״הוא לא יודע מה עשיתי״ ודומיהם לאורך היצירה, אני מחכה למפץ הגדול שיכה בנו שוב, על מנת להסביר את גודל הטרגדיה שבמעשיה. בפועל, ברור מה היא עשתה, באילו נסיבות (עשתה) ויש שיגידו שניתן להזדהות ולהצדיק בחירותיה. כך שניסיונות להאדיר דרמה לא קיימת, נכנסים אצלי לגזרת החבל.
בקיצור, יותר ממה שליבי זקוקה לו נואשות ומקבלת בשפע מעומר (ואני מפרגנת), היא זקוקה לטיפול מקצועי על ספת הפסיכולוג.
השוואה קלה ללא ספויילר, לצורך הבהרה.
דניאל(ה) אמידה פלוס, כך גם ליב(י).
שתיהן נשים מבולבלות שמסרבות לחלוק עם הסביבה את עולמן הפנימי. מה שהיה פורם את הקונפליקט בקלות (אבל אז על מה היה עומד הסיפור?). בבחינת, אחותי! דברי, שחררי ובואי נתקדם כבר!.
אפילו בגזרת כינויי החיבה, ׳דניאלה׳ הפכה ל׳דניאל׳ ו׳ליבי׳ הפכה ל׳ליב׳.
הדמות הגברית המרכזית בשני המקרים, היא סוג של אנדרדוג,כולל זהות במבנה ה׳קוביות׳ הבטני, שאם נגרד מהן את מעטה האבק והזיעה הסקסית, נפגוש דמות אבירית, יצירתית ויצרית כמובן.
ללא ספויילר מיוחד, שתי הנשים טעו בבחירותיהן ו׳נפלו׳ למערכות יחסים שפחות התאימו להן (וכאן אני עדינה). שתיהן חזקות כלפי חוץ וחלשות במגע עם דמות הגואל הגברית (למה לא נוכל להתחברות זוגית מתוך חוזק דווקא? ואולי רק לי זה מפריע).
קיימים עוד קוויי דמיון רבים שאוותר על איזכורם, על מנת להמנע מספויילרים קשים.
דימויי הגוף הבנאליים? שוב?
היא רזה (כולל רגליים ארוכות) והוא חמוש ב״קוביות בבטן״. מעניין מה google translate היה אומר על זה? יש לו לגו בבטן?. (מצד שני גם ה׳six pack' האמריקאי לא היה עובר כאן טוב). בכל מקרה ׳קוביות בבטן׳ הוא סלנג שקצת פחות עובד (לי) בספרות שמכבדת את עצמה.. אבל אולי אני מגזימה.
בילבילבול
בילבולי נושא/נשוא/מושא (מי מדבר? על מה? ולפעמים גם, למה?).
״גופה הלוהט שנועד לחטאים שלא כתובים בשום ספר מושכים אותי אליה״ מה? מי?הגוף אמור למשוך.. ואולי אלו החטאים דווקא? בקיצור, מבלבל.
״עקב נעלייה הגבוה...״. העקבים? או הנעליים? העקב או ה..? (הסתבכו לי הרגליים).
״היא פותחת את שפתיה ולשוני עליהן. כשנהמה חרישית בוקעת מפי ולשונה פולשת לפי. לשונותינו מתפתלות אחת סביב השניה ושפתותינו נוגעות״. החזקתם מעמד?. מדובר במשפט תמים לכאורה, שגרם לי לקריאה מסוחררת. מי נכנס למי? (והאם במידע משמעותי עסקינן?).
גזרת too obvious
״אנחנו פוסעים יחד בדממה. השקט מסביבנו מאיים עליי. השקט שלפני הסערה אני חושבת לעצמי״. שששש.. עדיף פשוט שששש... .
״לגופי שמלה... ונעלי עקב שחורות שהאבק מסביבי הפך אותן ללבנות מהחול, הרבה חול.״ אה ברור, אולי זה מהאבק או.. מהחול?.
וכאן התלבטתי, כי ייתכן שהכוונה היא ׳הפך אותן ללבנות (יותר) מהחול׳. הבעיה בהסבר זה, היא שחול מתואר כצהוב לרוב ואבק לרוב לבן, כך שאין טעם בלציין את המובן מאליו. בקיצור, הסתבכנו.
״חלומות הם טריק מלוכלך של היקום שנועד להרוס לי את הלילה. חלומות הם רגעים קטנים שהמוח שלנו אוסף לכדי סרטים קצרים, שמשודרים אצלי בראש ללא אנטנה או לוויין. חלומות הם דרך מעוותת לזרוק אותי מהמיטה בבוקר, כשהמציאות טופחת על פניי. במקרה שלי, חלומות הם הדרך של החיים להסביר לי שאגדות על נסיכות ואבירים על סוסים לבנים, כשבכלל אני אוהבת סוסים שחורים, לא קיימים באמת״. אז על מה דברנו? אה, חלומות!. ו... מה עם האנטנה (והלוויין)?.
מקובלת חזרה לצרכי הבהרה ועומק, אבל זה כבר מוגזם.
מדובר בדוגמה אחת מרבות כולל ״הוא.. הוא..״ ו״אני.. אני.. אני..״, בסגנון ׳גימגומי׳ מעט.
וכאן נשאלת השאלה, עניין ה׳עריכה׳, זה כלול בספר? או שזה ׳עלי׳?.
״אני חייב ללכת בצעדים קטנים איתה, לקלף את השיריון שלה בזהירות, למוטט את החומה שבנתה סביבה, לבנה אחרי לבנה״. חייב גם לקרוא למוניר, יוסי ויבגני (נסיון פוליטי זול לייצוג אוכלוסיה נאות) שיבואו לשבור עם הפטיש והטורייה... (זה מספיק? כי הבנו!).
באנגלית נאמר על זה take a pick... בעברית, ׳פשוט תבחרי כבר משפט אחד וזהו!!׳.
באופן עקרוני, אם אפשר להבא קצת פחות להאכיל אותי, שבעתי.
כמה טעויות יותר גסות (בניגוד לכאלה שהצלחתי לדלג מעליהן).
״... לא לרחם על אנשים שבטפשותם בחרו להלוות כסף ממי שיש לו את הממון״. אז השתמשנו במילה הגבוהה ׳ממון׳ (פשוט ׳כסף׳ היא מילה יפה לא פחות). אבל להלוות!?!? לא הפנמנו את ההבדל בין להלוות ולילוות?.
״הוא אמר שאני יכולה להשתמש בה מתי שלא בא לי לנהוג...״. פוי!, סתם פוי של ניסוח.
״הוא הציע לי להכנס שותף..״. לפני שתצעקו, לא מדובר בייצוג דמות עילגת, אלא במשפט של אחד הגיבורים שציטוטיו לרוב לא גובלים בעילגות מחפירה... למעט כאן כמובן.
גם טוב
חייבת לציין לחיוב את הטיפול בעניין הסקס (נו, ברור). במיוחד בחירה קצת פחות סטנדרטית שאהבתי מאוד. בחירת צעצועים במגרש המשחקים הסקסי, כבר נעשתה רבות בעבר. תוך כדי קריאה הייתי משוכנעת שבחירה בנאלית באופק (הראש התגלגל לי מיד בנסיון להחליף את הבנאלי או את מה שהפך בנאלי מאז ימי פיפטי העליזים).
במשפטים הבאים התברר שהבחירה פחות בנאלית מהצפוי... והחלופה שלי, מופיעה כבחירה הספרותית. מדובר בסצינת ׳סביב סקס׳, מצחיקה שאהבתי עד מאוד.
מבסוטה עליך! .. ועלייך (זכר) ובכלל.
דיאלוגים פשוטים
אך כי לרוב לא מעייפים (מאוד). קצת כמו שיחות סלון עם חברי ה(קצת) פחות רהוטים.. הכל טוב, נחמד ונסלח. זה עובד בעיקר במקרים בהם הסיפור ׳מחזיק מים׳ וכאן הוא בדרך כלל מטפטף קלות בלבד. אז תתעלמו מהשלולית ותמשיכו לקרוא.
בקיצור
ספר קצת תבניתי, מפתיע לרגעים, מעט מתוק ובעיקר קליל עד מאוד (למעט טקסטים חזרתיים עליהם רפרפתי, מודה). אמנם מינימלי באגף החידושים המסעירים, אבל צדקו אלה שאמרו שקשה להניח אותו מהיד. לא התחברתי רגשית, אך הייתי חייבת להבין מי עשה למי? מה? ולמה? (איך אפילו עדיף!).
מדובר בחוויה שגובלת ברכילות נחמדה, אבל לא מהסוג שישאר איתי לאורך זמן.
כמו להמשיך ולהקשיב לסיפור חייה של השכנה ואולי גם להציץ לה קצת.
