נערת החודש 1-3 / אודרי קארלן

בגזרת הסופרת קיים חלק רביעי. 

בגזרתי סיימתי, שמישהו יוריד אותי בבקשה מהעץ שטיפסתי עליו.
תראו!, מנופפת בדגל לבן.
נשברתי...

ינואר-פברואר-מרץ (הפרק הראשון)

את הראשון בסדרה אהבתי. הריגוש שבחידוש, בסיפור מסגרת ייחודי עם מעט פינות פתוחות לתימהון, עשו מבחינתי את העבודה.
מיה סנדרס, יפה, נעימה ואמיצה, נולדה למשפחה קצת פחות זוהרת ממנה. היא עסוקה, בטוב ליבה, בסיוע לאביה ותוך כך מסורסרת בידי דודתה לעבוד כ׳מלווה אישית׳, אתם תחליטו מה זה באמת אומר.
ההתנסויות שלה חביבות ומשעשעות בעיקר. יחסים נקשרים מהר מהמקובל ומתפתחים שלא כדרך הטבע. אמינות, הס מלהזכיר כאן ובכל זאת אהבתי, התחברתי והמשכתי לשני.

אפריל-מאי-יוני (הפרק השני)

החלק השני, רודף על גלי הריגוש (והשיגעון) של קודמו. כמו אחיו המוגבל של הראשון, הוא מזנב בעקבותיו, גולש על הצלחתו ומספק סחורה קלושה ולעוסה שמשום מה הייתי מוכנה לעכל (ועיכלתי.. הו הו עיכלתי).

יולי-אוגוסט-ספטמבר (הפרק השלישי)

מיה מתגלה בו בוגרת יותר וידענית גדולה ב..כלום בעצם.
היא מנהלת את חיי כולם, מייעצת בענייני אהבה ופסיכולוגיה בגרוש. נעה בין תפקיד החכם הסיני שתמיד יש לו מה לומר ובין ילדת מחשכים שבגיל עשרים פלוס, יצאה לראשונה אל העולם, לגלות מה זה ג׳לאטו. בפועל, כמי שגדלה בוגאס ולמדה לנדנד תחתים מגיל אפס, לא ברור איך הגילוי כי ׳ג׳לאטו׳ היא בעצם גלידה באיטלקית טהורה, מצליח לרגש כך את עולמה ההזוי.
תקציר פסקה מגובבת: זה כמו גלידה/אבל לא גלידה/זה מחלב/לא משמנת/זה טעים/בריא יותר/יש בזה פחות אויר.
ברור! כל האוויר מהפסקה האחרונה נדד אלי.. אל מוחי הקודח שלא מבין למה צריך לכתוב (או לקרוא) גיבוב שטויות שכזה.
בכלל, מיה הפכה לדמות מעיקה שמנסה לחלוק עם העולם ואיתי ידע מתחומים שונים... קצת כמו לקרוא אינצקלופדיה ירודה בכרך...עדיף שלא אנבל את הפה.

אז מה היה כאן קודם

נראה שהושקעו משפטים רבים בנסיון להזכיר את קורות הפרקים הקודמים (אולי מתוך רצון להפוך את הספר הזה לנגיש גם ללא קריאת קודמיו). כמי שקראה את חלקיה הקודמים של הסדרה, מדובר באלמנט מעיק עד מאד.

התוכן

בעניין התפתחות העלילה, יש אור קטן בקצה הסדרה.
התבנית הפנימית שתאמה את סיפור המסגרת, נפרמת כאן והמחברת לוקחת לעצמה חופש ספרותי בנסיון להמציא עצמה מחדש. בפועל, היא מכינה אותנו לקראת שיא צפוי שרק חיכיתי שיגיע כבר על מנת להיפטר מתחושת הנדנוד שאחזה בי.
לא זכור לי מקרה מצער כל כך, בו התרגום טוב מתוכן הסיפור שלא ׳מחזיק מים׳.

אני לא רוצה להלשין, אבל למיה סנדרס יש קומביניזון. לטובת אלו שאינם מזהים את המילה, מדובר בשמלה תחתונה, שלבושה לרוב בידי סבתות (מתחת לגיל מאתיים מדובר בלבוש לא מקובל). לא ברור אם זכינו לקפיצה אחורה בזמן בחסות המחברת, העריכה או התרגום, בכל מקרה מבחינתי זה מוזר ומיותר. בגילוי נאות ומחייב אצהיר כי גם סבתי היקרה התהדרה בעבר, בקומביניזון לתפארת, אז מה?.

משפטי #%><**€$#>! (אצלי, במקור ובמכוון).

״אתה יודע מה אומרים על אנשים שמניחים הנחות, כן?״.
״שהנחות הן ממש לא משהו שרצוי להסתמך עליו". אנשים שעומדים ומנסים להבין מה אומרים עליהם.. עדיף שישבו, זה יקח זמן.

״מי פגע בך?. אני מכירה אנשים.. מאוד עשירים, שלא יסכימו לתת לאיזה בן זונה לפגוע באישה טובה״. אם היא לא טובה, עיזבו, זה פחות עקרוני... ולגבי העושר, הוא לא קשור, סתם רצינו לנפנף בו.
התקשורת לוקה, הזרימה לא טבעית ומערכות היחסים מתפתחות באופן שפשוט ל-א-ק-ו-ר-ה! במציאות.

״הרגשתי חיה, אהובה והחשוב מכל-נערצת..״. באמת? זה הסדר הנכון?.

״הצמדתי אותו אליי, בוזזת את פיו כמו אישה צמאה שלא שתתה מים זה ימים ארוכים״. בחיי שאין לי מושג מה אומרים על זה. למה לבזוז את פיו? ביזה היא גנבה ברמתה הנמוכה ביותר ואיזו הצדקה יש לטפול על אישה אשמת ביזה, רק בשל היותה צמאה (!?). בקיצור, מילוני היקר, בוא ומלא לי את החורים במשפט... לא משנה באילו מילים (עדיפות לגבוהות ללא התייחסות להקשר).

״הדבר האחרון שרציתי אי פעם להיות היה עלוקה. אנשים שונאים עלוקות ובצדק. גם אני שונאת אותן. אנשים כאלה דוחים אותי ברמות"... מהצד השני "נראה ש... (הוא- לטובת אנטי ספויילר)... ממש אוהב עלוקות והיה רוצה שאתעלק עליו...״. לאור המשפט האחרון בעיקר נראה שנוזל לי ה-IQ... חושדת בעלוקות.

״הנהמה שלו התעמעמה כשמצץ את צמד הכדורים הבשרניים שנגלו מבעד למחשוף שלי״. אולי הוא פשוט נחנק?. בנוסף, אם יש לך במחשוף צמד כדורים בשרניים, ממליצה בחום על בדיקת רופא.
ואחרון בנושא, לא נותר לי אלא להביע הערכתי על מציצה סימולטנית של... כל איבר זוגי בעצם.

״ממרחק, שמעתי את התחתונים שלי נקרעים... כשהרחיק את הבד מגופי״. על אילו מרחקים אנחנו מדברים?.

״עצם האגן שלו מעכה את מתג האורגזמה שלי״. גמני, גמני, רוצה מתג... רצה אל חנות אביזרי החשמל הקרובה... כבר חוזרת.
אה ויש לה גם ״כפתור אהבה״... את זה אין לי מושג איפה קונים.

ולשאלתה של מיה ״חבל שהוא לא בא עם מתג כיבוי. אחים לא אמורים להגיע קומפלט עם מתג כזה?״. התשובה היא לא! (מנסיון כמובן). מצד שני, גם מיה עצמה לא מגיעה עם כזה... אז למה כבר נשאר לצפות?.

היו עוד הרבה שכאלה משפטי שטות.. אבל העקרון כבר ברור.

נקודה חשובה לזכות

בתוך בליל השטויות, בחרה המחברת ובצדק, לעסוק בנושא תקיפה מינית בנשים. על זה נתונות לה תודתי והערכתי. מצד שני, הקושי שבהתמודדות עם הנושא, נפרם ונפתר עם הגיעו של ׳הגבר הנכון׳.. (נו באמת!).
הטיפול בנושא אינו איכותי לטעמי, אם כי נראה שהוקדשה לו יותר שימת לב מלשאר הנושאים המגובבים כאן ו׳הכל יחסי׳ כבר אמרו לפני.

בגזרת הסופרת קיים חלק רביעי.
בגזרתי סיימתי, שמישהו יוריד אותי בבקשה מהעץ שטיפסתי עליו.
תראו!, מנופפת בדגל לבן.
נשברתי...