פרא / אילנית עדני

כמו מכתבים למגירה הדיגיטלית (כולל חור הצצה למתעניינים) הספר הזה מרגיש בוסרי עד מעט יבש.
כאילו הייתי כותבת מנבכי ליבי ומישהי (בעלת רצון טוב, ללא ספק), שלא ציינתי דבר על רמת מקצועיותה, הייתה ״עורכת״ אחרי.
קצת כמו לבקש מאמא ש״תתקן לי״ קצת. 

אז לא, כמובן שלא כך עושים את זה והטקס הזה, בפראותו, מספק את אותה תחושת חוסר מקצועיות שניכר בניסוח, אם כי לא בשפה עצמה. 

עברית שפה טובה

השפה לרוב מכבדת את עצמה והתחושה הכללית, דומה לקריאת יומן, אבל אין בזה רע.

למה זה טוב?

״...ברמת הגולן תרגישי את השקט בבום. ואני רוצה שתזכרי לשים את שתי הידיים על ההגה״.

אני תמיד מרגישה את השקט בבום! גם בתל אביב ושתי ידיים על ההגה? זו עצה טובה.

״החנתי את האוטו אחרי שלוש שעות של נסיעה מול האכסניה״....

אף פעם לא נסעתי... (במשך) שלוש שעות... מול האכסניה.

״להפתעתי ולהפתעת הקואורדינציה שלי...״.

כן, לפעמים גם הקואורדינציה שלי... מופתעת!. 

ביטויים כמו ״היו לו יכולות היפנוט״, 

״תחילה ברכות ולאחר מכן בנוֹאשוּת אכזרית״, 

״אמא.. עשתה לי חשבון בנק״, ״הוא היה במצב של הרס עצמי״, 

״ללעוג עליי לגביו״ ועוד,  מחזירים אותנו אל אגף ה׳לא עברית׳ המוכר (פחות אהוב). 

כי עברית זה לא, אבל אם נכניס את הספר הזה אל גזרת ׳יומני היקר׳, ביטויים שכאלה, יִבַּלְעוּ אולי, בקלות יחסית.

בגיזרת ה״השתדלות״ לעומת זאת (והנה נולדה לה גזרה חדשה), אני מפרגנת עד מאוד.

הסיפור

ברמת הסיפור, יש גם יש.
סיפור חיים פתלתל בין עבר והווה, של דמויות שקל ונעים להזדהות איתן (או לפחות עם חלקן). אותו סיפור חיים מרשים, מתובל בדרמטיות שעוּכְּלה בקלות יחסית.
המבנה מוכר, מלא קפיצות בין דמויות מפתח ובין עבר להווה ושתי התקופות המתוארות מדיפות ניחוח ארצישראלי מובהק, נעים במיוחד.

עבודת הכנה.. צ׳ק! 

בעיקר הכנה בנושא יערנות וספציפית יערנות ביער אודם, מבצר נמרוד ועוד אתרים מוכרים ופחות מצפון מדינתנו.
ריח העצים, טחב הקרקע, רטיבות טל הבוקר והקרירות הזו רגע לפני שהשמש יוצאת וחובטת בכולנו... הכל מאוד מורגש כאן.

תאורים

תאורי הסביבה תואמים את הצורך שלי להבין את המיקום, הנוף והאווירה ולא חורגים ממנו. מעטים היו המקרים בהם ריפרפתי על מנת לדלג אל העיקר (היו, אבל לא מדובר במופע כרוני של התופעה).

שפה

סלנג יש ודווקא כזה המתאים לרוח התקופה והדוברים, שלא ׳יורד נמוך׳ (הנה, גם אני מתנסה).
״הייתי יכולה לעשות בטן גב במלון יוקרתי״.
״היא יודעת ... להעמיד במקום...״.
״השחילה נביחה... על הבחור״.
״היא משחקת אותה גיבורה״, משפטים כאלה, הם כמובן לא עברית במיטבה. אבל קיומם משרת את הסיפור ולא ממש גורם לי להצטער שאני חיה.

קבלו בתופים ובמחולות! את אחד ממשפטי המפתח החשובים בעיני.
״הוא היה מושלם עבורי״... . יאיי! סוף סוף! מילה קטנה ומשמעותית (לי) עד מאוד.

התרגשנו? עכשיו נתאפס

אין מושלם, אין הכי, אין... יש מושלם עבורי!. היא מדהימה, עבורי! הוא יחיד ומיוחד, עבורי!
אין יפה אבסולוטי וכדאי לכולנו להפסיק להתרוצץ ברחובות בחיפוש אחריו.

ועוד אחד באותו עקרון, ״החיוך שלו היה הדבר הכי יפה שראיתי. לא הכי לבן ולא הכי ישר, אבל היחיד שנכנס לי אל הלב״. הפנמנו?.

אחרי הכל, בואו נשאר עם משפט פשוט עד עמוק מספר זה (ובכלל מהחיים).
״מחשבה יוצרת מציאות ומציאות יוצרת כאב ראש״.

מודה שהופתעתי שכך, אבל היה נחמד.