אחד משניים / דולב בן ארוש

בוסר זה לא נעים לי בשיניים..

בעולם הספרים, ממליצה להמשיך לשאוף ולחפש מושלמים (יותר).

הבחירה בנושא מחלות כליות ודיאליזה, מורידה לי את הכובע בקלות. הטיפול בנושא, לעומת זאת, שטוח/לא מתחייב וחבל. נושאים נוספים כמו, בגידה, מערכות יחסים, סבב ב׳, הפלות, השתלות ורבים נוספים, מטופלים אף הם במים רדודים.

באשר לתוכן, **מעט ספויילרים, תהיו אמיצים!.

׳את האמינות שכחתי בבית׳

** מכירים את זה שבאורח פלא גיבורה מקיאה במשך תקופה, מסתובבת מותשת/חולנית, כולם בסביבתה ׳קונים׳ את ההגיון המעוות שמבטיח שזה וירוס עצבני? ורק לך מתחשק ליידות לעברה את הגניקולוג הקרוב ולצעוק ׳טיפשה!, את בהריון!׳ (?). יותר מזה לא אומרת, מבטיחה.

** טוב, אז הנה אומרת בכל זאת..
וכשהריון מתגלה ׳בהפתעה׳!, היא נכנסת לשוק ובמשך שעתיים מתקשה!, לדבר/לקום מהכיסא/לפקוח את העיניים או להיפרד מהמבט המזוגג ... ואני זו שנשארת כאן לבד ומתחננת, ׳אפשר די? בבקשה?!׳.

בגזרת ׳המציאות התבלבלה בפנייה׳

** הבגידה הו הבגידה, אם כל חטאת..
הנושא מעסיק את הדמויות מקיר לקיר ולמרות המלל הרב, מטופל באופן לא יסודי. מדובר באנשים בוגרים. אם גיליתי שבעלי בוגד, זה לא מחייב שבאופן מיידי, באותו רגע ממש, גם אני אפסיק ״להחזיק עצמי״ או להתחבט בסוגייה ואם אינו בוגד (עדיין) אין זה מחייב שאשאר נאמנה... בקיצור, טיפול מעט תסריטי, לא מעמיק לטעמי.

הכל שטוח. ההתאהבות, לוקחת שם את פרק הזמן שלוקח לי לקנח את האף. כך גם הבגידה והפרידה (בהודעת טקסט אם אפשר, כיאה לאקט מכובד). ילדים מתערבבים, לוקחים מחזירים, בבחינת ׳הילדים שלי והילדים שלך, מרביצים לילדים שלנו..׳, ממש חגיגה.

משפטים הזויים/מיותרים

״יש לך ילדה בת 11?" תמה, "את נראית ילדונת בעצמך" ואתה קצת sleazy יקירי..ככה מתחילים?.

״הגעתי קצת לפני הילדים. מזל, אם הייתי מאחרת לא הייתי סולחת לעצמי" בואי! אמא יקרה, התקרבי אלי, לכאפה חביבה.

"אם היית מאחרת, אני לא הייתי סולח לעצמי. זו הייתה אשמתי, פשוט לא הצלחתי לשחרר אותך״. טוב, זה לא גבר אמיתי, זה בלאחס קיומי (או גבר שכתוב כפנטזיה נשית). ועל זה שיש כאן ׳אני׳ מיותר, לא תשמעו ממני עוד מילה.

"הוא השתדל לשכוח את העובדה המטרידה, שהיא נשואה, לעת עתה". למה?, למה ׳לעת עתה׳?. אמשיך לקרוא גם בלי סימני דרך ומעדיפה הפתעה!.

״אני מנהל תיקי השקעות במקצועי״. גם אם זה קטנוני, ׳מנהל תיקי השקעות׳ זה לא מקצוע, זה תפקיד. אתה כלכלן או איש כספים או מה שלא למדת לעזאזל, במקצועך, כמובן.

״תתקשרי אלי ברגע שהוא ילך. אל תשכחי להתקשר אם את רוצה שאצליח לישון הלילה״. אם אני! רוצה? אז אל תישן, תרקוד על הגגות מצדי.

״איפה היינו? שאלה בקולה הנשי״. כי ׳קולה הגברי׳ בדיוק במוסך?.

״הלוואי שהיית פה לידי, אמרה לו בהתגרות״. יותר סביר שפשוט התגרתה (בו).

״ריסקה... את שפתיה על שפתיו״. שוב? מזמן לא התרסקו שפתיים באכזריות.

חזרתיות מתישה שלרוב לא שייכת לתקשורת מציאותית

"מה את אומרת לי, לירון?״. בהנחה שאנחנו יושבים זה מול זו ובהנחה חשובה לא פחות שקוראים לי לירון, אין צורך לחזור על שמי כשפונים אלי בשאלה (רק שנינו כאן ליד השולחן). זה עילג, לא מנבא טובות, לך ולשיחה... וקצת unappealing מבחינתי.

נפילה למוסכמות/תאורי גוף בנאליים (וקצת מירמור גם)

״גופה היה זעיר אך נשי״. זעיר? כמו בובה על מחזיק מפתחות?
כי לא נוכל להתאהב יחד בעגלגלה (ואפילו סקסית), כזו שרואים עליה שארבע לידות מאחוריה (תרתי משמע)?. ״גבה הדקיק..״, באמת, מבחינתי, זו בחירה ספרותית פחדנית. היא לא משרתת דבר ברמת העלילה, אבל נופלת לבור המוסכמות הטובעני בו דרכו לפנינו אלפי סופרים ועוד יותר קוראים... וזה פשוט משעמם (אותי).

השפה

עברית במהותה, מתגלה לרוב נעימה כן, כן.
מעט טעויות מצאתי, אך חלקן חזר על עצמו בשיטתיות מרגיזה.
״הוא יכל״, ״הוא לא יכל״... מספר פעמים חזרה ההטייה ההזויה שלמיטב ידיעתי לא שייכת לעברית כלל. מדובר ב׳יכול׳ בעבר שבמקומו צריך לומר פשוט ׳יכול׳ או ׳יכול היה׳.

״אמרה בנחרצות״, ״הרגה את הרגע״, ״אין מצב שאני...״ והיו עוד מעטים, שגרמו לי לחשוב שמישהו ׳זרק׳ כמה משפטים מעט ירודים, על מנת לודא שהעברית לא גבוהה ומרתיעה (חס וחלילה).
מצד שני, ״ספרי לי איך עבר עלייך יום האתמול?״. העברית יפה, אבל לא מדובר בחיזור נוסח בן יהודה.
׳חוסר אחידות עברי׳, או ׳שפתי׳, הוא מושג אופייני לספר זה.

ובנימה אישית, הילדים ה׳מושלמים׳, שלו ושלה (בנפרד), העבירו בי בחילה קלה.
גם אני הורה, (אמא כידוע), אבל לשלוש גוזלות לא מושלמות. הן מדהימות, מקסימות, מצחיקות אותי בטרוף כל יום (וכאן אפסיק עם הסופרלטיבים), אבל מושלמות הן לא. כולי תקווה שלעולם לא תחשובנה שהן כאלה. מצד שני, גם אמא שלהן כנראה, לא... מושלמת.
אגב, ״ארבע סיבות שהלכו כרגע עם אביהם... ארבע סיבות שאהבה יותר מאת עצמה״.. גם על זה אני לא ממליצה.

בעולם הספרים, ממליצה להמשיך לשאוף ולחפש מושלמים (יותר).