כידוע, גזרת ספרות הMM בארץ הקודש, הולכת ותופסת תאוצה, או לפחות ברמה הרעיונית. אם ברחבי העולם דובר האנגלית, מדובר בחוויה ותיקה, הרי שאצלנו בלבנט המהביל, מדובר בחוויה ראשונית שעדיין ניתן לקלף ממנה נילונים מרשרשים פה ושם.'הזיפים של לזרוס', הוא אחד הראשונים בתחום הארץ ישראלי ולימור מויאל מספק כאן את הספר הגאה השני, שלא נופל מ'מרכבות באיילון' המומלץ.
אז מה היה לנו?
סיפור חמוד עד מאוד, משלב מערכת יחסים גאה ותהפוכות נפש גדולות.
צד אחד פגוע והשני מחבק ומכיל, ממש כמו שצריך בחיים.
צד אחד פגוע והשני מחבק ומכיל, ממש כמו שצריך בחיים.
הדקויות, רגישות הניסוח והמשפטים שהוא הותיר מאחור שווים את החוויה גם ללא סיפור איכותי. אבל כאן, הסיפור איכותי, משלב רומנטיקה גאה
ללקק גם אצבעות
״כל דבר צריך את הזמן שלו כדי להיות מוכן, כדי להבשיל לכלל שלמות״.
משפטים שעומדים בפני עצמם אבל אם תחפרו קלות, משמשים רמז או הסבר לבאות... הם אושר קטן, שנותן דרייב מחודש לשעוט אל עבר השורה הבאה.
באופן מפתיע, הם לא משמשים כספויילר, אלא כהבטחה... מממ.. איזו הבטחה.
משפטים שעומדים בפני עצמם אבל אם תחפרו קלות, משמשים רמז או הסבר לבאות... הם אושר קטן, שנותן דרייב מחודש לשעוט אל עבר השורה הבאה.
באופן מפתיע, הם לא משמשים כספויילר, אלא כהבטחה... מממ.. איזו הבטחה.
הדמויות הן דמויות
הסופרת (כן, זה תואר מכבד), מקפידה על דמויות עגולות ואותנטיות. כאלה שלא גרמו לצינית שבי להרים את ראשה והרגישו אמינות לאורך הדרך. בתוך אותה דמות שזורים יחד שנאה ואהבה, כאב והרבה אור.. כמו בחיים, טעם החיים.
דמויות המשנה אינן רבות, אבל להן משמעות, אופי מוגדר וחלק בדחיפת העלילה קדימה. הן לא על תקן מילוי מקום בעלילה ובחלק מהמקרים הן גם מפעילות את הגיבורים או מספקות להם ולנו חומר למחשבה עמוקה במיוחד.
דמויות המשנה אינן רבות, אבל להן משמעות, אופי מוגדר וחלק בדחיפת העלילה קדימה. הן לא על תקן מילוי מקום בעלילה ובחלק מהמקרים הן גם מפעילות את הגיבורים או מספקות להם ולנו חומר למחשבה עמוקה במיוחד.
״בכל אחד מאיתנו חיים שני זאבים. האחד רעב , כועס... והאחר רגוע... אוהב ומקבל״.
״אז איזה זאב משתלט?״
״זה שאתה מחליט להאכיל״.
״אז איזה זאב משתלט?״
״זה שאתה מחליט להאכיל״.
מקצועיות זה כאן
היושרה שבכתיבה והכבוד לקוראים, ניכרים בכל. בעיקר ניכרת עבודת ההכנה. אין ספק כי לכתיבת הספר קדם תחקיר מקיף בתחומים כמו היסטוריה ארץ ישראלית, ארכיאולוגיה ובפרט איך מתנהלת חפירה ארכיאולוגית ו..׳בוב ספוג׳ ! שזכה לפרשנות פילוסופית מרתקת שהעסיקה אותי גם אחרי סיום הקריאה.
השפה
עברית בגרסה נעימה ומתגלגלת,כזו שלא מתביישת להשתמש בביטויים יפים. בלי הגזמות, במילים ׳עכשיויות׳ של שפה חיה, שלא נאלצת לדרדר עצמה כדי לתאר דיאלוגים יום יומיים, מדוייקים ושנונים.
מממיוחד
עניין קטן ויפה לדעתי, היא העובדה שהפרקים בספר לא ממוספרים. הם קיבלו שמות בני יותר ממילה אחת, כאילו יש להם אישיות ייחודית והם אחראים על חלק מהותי בסיפור הכולל. אם חששתם שזה הורס את ההפתעות שבדרך, זה לא.
אז לא אהבתי אותו!
וזה כל כך טוב...
עד שהתאהבתי ב״בז״, שנאתי את ״בז״. אולי אפילו בזתי ל״בז״. עודף מסכנות וחוסר רצון לטפל במצב הוציאו ממני חוסר סבלנות. מצד שני, עצם העובדה שהוא הוציא ממני תגובה וגם אם לא חיובית, היא אמירה ללא ספק. מה שבטוח, לא נשארתי אדישה.היה לי גם קשה
עוד באזור ה״פחות התחברתי״ - המהירות שבהגעה לפתרון הקונפליקט המרכזי. חסר לי עיסוק בשינוי שעל הדמויות לעבור על מנת להגיע לפתרון המיוחל. כאילו דשנו הרבה בבעיה והיא נפתרה פתאום (אבל טוב שנפתרה).
המסר המרכזי
(ואיזה מסר!)
אם החיים נתנו לך לימונים, חכה רגע עם הסוכר.
קח אותם, שים על השולחן (ספור כדי לדעת מול מה אתה מתמודד), תן לעצמך לעשות פרצוף... כי זה חמוץ וזה בסדר להתרעם על מר (או חמוץ) גורלך. וחשוב לא פחות, קח את הזמן, לפני שתחליט אם לעשות לימונדה, או להקפיץ טקילה...
בקיצור, ספר חמוד, שונה, לא תבניתי לרוב (למרות שקיימות עליות וירידות צפויות במערכות היחסים שבין הדמויות), רווי דיאלוגים ציניים, משעשעים ואיכותיים במיוחד.
בנימה אישית
אחת הדמויות, עגולה ומלאה כמו האחרות, אבל מרחיקה לכת עד גאונות רוחנית.
דמות כתובה היטב שלא מסאירה מקום לספק (וגם השני לא רע בכלל:).
דמות כתובה היטב שלא מסאירה מקום לספק (וגם השני לא רע בכלל:).
ממתק שנקרא בנחת, גם אם לא בנשימה עצורה. חמים כמו שמיכת פוך עבה ובהחלט שווה קריאה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה