באמת שרציתי להמליץ שתעשו ׳כאילו קראתם׳, כי אין שם שום דבר טוב בפנים. אבל אני גם מבינה לחלוטין את מי שימשיך אל הספר הזה... כי גם מערכות יחסים רעות (תרתי משמע), עדיף לסיים, ולו על מנת להיות בטוחים שזה נגמר.
רק זכרו להגן על הלב, או על כל איבר שעלול להתאכזב מהטקסט הרדוד. למוח (שלי), אני בספק אם זה יעזור.
אוי נו באמת! חיכיתי לספר הזה, באמת שחיכיתי.. הוא שלישי (ואחרון בטרילוגיה), אז למה ככה? למה? באמאשל׳כם!? (אתכם הסליחה, אני מנסה להידרדר לאווירה).
הסיפור מעייף
לא יודעת אם התבגרתי מאוד (או נורא) בחצי השנה האחרונה מאז קראתי את שני הספרים הקודמים, או שהסיפור איבד מקסמו במערכה השלישית.
כמה עוד אפשר להיות יחד ולספר (גם לעצמנו) שאנחנו לא? או לרצות להיות ביחד ובכל זאת להגיד ׳לא׳ גורף לאפשרות?!.
ספר שלם בסגנון ״אוי ואבוי!, תמשיך״ או ״כואב! אבל תמשיך״ (טוב זה אולי מתאים גם לסיפור מעט אחר).
כמה עוד אפשר להיות יחד ולספר (גם לעצמנו) שאנחנו לא? או לרצות להיות ביחד ובכל זאת להגיד ׳לא׳ גורף לאפשרות?!.
ספר שלם בסגנון ״אוי ואבוי!, תמשיך״ או ״כואב! אבל תמשיך״ (טוב זה אולי מתאים גם לסיפור מעט אחר).
דוגמאות למשפטים שעדיף לנו בלעדיהם
״הוא ראה בעצמו אכלני״. הגיוני, כי אני הרגשתי ש׳אכלתם לי את הראש׳!, בניסיון לגרד את השפה העברית מלמטה. אבל להמציא מילים? זו פשוט יומרנות (אפילו ׳האקדמיה ללשון העברית׳ מתקשה לרוב, במשרתה שלה עצמה).
״ותקלטי, טורטיה עבודת יד״. וואלה?!, היא גם יד ראשונה מרופא? ה.. טורטיה שלך?. (מבינה שאני יורדת פה אל עבר המקצוע העתיק בעולם, אבל השפה, כמה יכולה להיות ירודה השפה?).
״הוא עדיין בישל חבל על הזמן״, אותי מעניין איך הוא עושה חצילים. גם התוכן, גם סגנון הדיבור וגם השפה.. אוף .
מסכנה דניקה, יחד עם הברך, ניזוקה לה גם היכולת להתבטא כמו בן אדם (או שאולי זו המתרגמת? מה מצב הברך שלה?). באותו עניין, לא אומרים (או כותבים) ״לא היה אכפת לי מהאי-נוחות...״. קצת עקום, אבל אם את חייבת, ׳לא אכפת היה לי מאי הנוחות׳, אי הנוחות, אי הנוחות!!!.
מסכנה דניקה, יחד עם הברך, ניזוקה לה גם היכולת להתבטא כמו בן אדם (או שאולי זו המתרגמת? מה מצב הברך שלה?). באותו עניין, לא אומרים (או כותבים) ״לא היה אכפת לי מהאי-נוחות...״. קצת עקום, אבל אם את חייבת, ׳לא אכפת היה לי מאי הנוחות׳, אי הנוחות, אי הנוחות!!!.
״דבר ראשון הוא הכין כוס מים״, בחיי, מתאפקת לא לכתוב כאן כלום.
״הוא לא היה חפרן כמוני״.. הוא גם דבר ׳לא עברית׳ כמוך?.
״שמחתי שטרחתי..., כשראה אותי הפרצוף שלו נכנס לריפיון שרירים פתאומי״. מדאיג!, זה מופיע בספרי הרפואה?
בעצם אל דאגה!, במשפט הבא... ״פניו חזרו לקווים נטרליים״. שמחה בשבילו, כי שלי לא חזרו, מאז פתחתי את הספר הזה (ומה זה בכלל קווים נטרליים?).
בעצם אל דאגה!, במשפט הבא... ״פניו חזרו לקווים נטרליים״. שמחה בשבילו, כי שלי לא חזרו, מאז פתחתי את הספר הזה (ומה זה בכלל קווים נטרליים?).
״כל זכר קלוש לזהירות שהרגשתי... נרמס תחת רגלייה של ההבטחה...״. אוווף! מי פה הרגיש זהירות לאחרונה? (או זכר קלוש לזהירות?) ו... רק להבטחות שלי אין רגליים? (סבתא שלי טענה שגם לשקר אין). למה צריך משפטים הזויים מגובבים שכאלה? לא יודעת אם הכשל ספרותי או תרגומי, אבל שמישהו יעמוד כבר בפינה!.
״אזרתי נחישות וטיפסתי לתוכה״.. לצורך הבהרה, הכוונה כאן היא טיפסתי לתוך מיטה!. עד כמה שידוע לי מטפסים אל או על מיטה ולא לתוכה (גם לא ׳יושבים בספה׳ תתפלאו). ולשאלת ה״אזרתי״ כל הכבוד על המילה, ללא ציניות הפעם.
לטעמי נהוג לאזור כוחות או אומץ, אבל לא בטוח שנחישות היא טעות נוראית בנקודה זו. פשוט ׳הייתי נחושה׳ היה עושה את אותה עבודה, מינוס אפקט הקשקוש.
״ידי לא ממש קפוצות (מילה טובה!), אלא יותר מתכווצות לתוך עצמן בנסיון לא לגעת בו״.. רגע, לא הבנתי.
״אצבעות נגעו בפטמה ולשו בבשרי המפויס״ (מישהו מוכן לעזור גם כאן? לא חושבת שהיו לי אי פעם... מפוייסות).
לצערי, יש עוד המון דוגמאות. זה פשוט הפך להיות מצחיק ככל שהתקדמתי בקריאה (קודם הרגיש עצוב). בכל מקרה בטוחה שהעקרון הובן.
כמו שכבר נתקלנו בספרים אחרים, גם כאן קיים שימוש מיותר במילה ׳אני׳.
״אני הייתי..״, ״אני אמרתי..״ וכו׳. ריבוי אישיותי מישהו?
״אני הייתי..״, ״אני אמרתי..״ וכו׳. ריבוי אישיותי מישהו?
וקצת גם ענייניי תוכן
באמת, חברנו חסר הגבולות!, עם כל הכבוד לפנטזיית ה׳אני אבלבל לה ת׳מוח בלי הפסקה, אתיש עד אימה, אשתמש בכל פיתול עלילה שיש בספר ההוראות (ובכל הסנטימטרים שהסופרת הועילה לנכס לי) ולבסוף אזרוק אותה על הכתף או אגרור אותה למערה הקרובה, סטייל איש מערות (ולא בגרסתו המודרנית), אפשר פשוט די?!!.
היא אמרה ׳לא!׳, תכבד. היא אמרה ׳גדול עלי!, סביר שזה כך. חוסר הקשבה במסווה ילדותי של ״אבל אני רוצה, רוצה, רוצה אותך״, it's unappealing! ומטריד עד מאוד. לעשות מהסטייה הזו ספר שלישי, זה סתם ביזיון. הספרים הקודמים נמרחו מעט אבל היה שם סיפור. פה נשארנו עם המריחה כסיפור מסגרת ריק מתוכן.
דימוי הגוף מכה שנית
נושא נוסף שהטריד אותי מאז הספר הראשון ועד ימינו, קשור בתאור ודימוי גוף. למה הגיבורה חייבת להיות דקיקה עד אימה ולמה הגיבור חייב להיות ענק בלתי יתואר שזרועו (ואפילו אם התכוונו לזרועותיו), עולה ברוחבה על מותני הגיבורה?!. אין בזה שום הגיון פיזיולוגי/פיגורטיבי ואותי זה בעיקר מעצבן. היא יכולה להיות דקת גזרה או פשוט רזה והוא יכול להיות שרירי וגדול, אבל ההגזמה שבתאורים מעייפת וזורקת אותי אל מחוץ למסגרת האמינות.
ואל תתנו לי בכלל להכנס לתאורי איברים אינטימיים בסגנון ׳זנב ארוך לו עד ברכיים׳ כפי שמתוארים פה, זו סתם הגזמה שעדיף לכולנו לא להתעכב עליה.
התאורים המוגזמים לא מבהירים עמדה, הם מעייפים ו/או מעליבים. מעדיפה שיסמכו עלי שאבין לבד את התמונה. לעברית התיקנית יש יכולת מופלאה להבהיר סיטואציה קטנה כגדולה. אין צורך לשלוף את המילים הגרנדיוזיות, תיקניות יספיקו לי, תודה.
בקיצור, באמת שרציתי להמליץ שתעשו ׳כאילו קראתם׳, כי אין שם שום דבר באמת, בפנים.. . אבל! אני מבינה לחלוטין את מי שימשיך אל הספר הזה... כי גם מערכות יחסים רעות (תרתי משמע), עדיף לסיים בטוב.
רק זכרו להגן על הלב, או על כל איבר שעלול להתאכזב מהטקסט הרדוד.
למוח, אני בספק אם זה יעזור.
רק זכרו להגן על הלב, או על כל איבר שעלול להתאכזב מהטקסט הרדוד.
למוח, אני בספק אם זה יעזור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה