חיים שלמים לחיות / איילת סווטיצקי

מכירים את ביטוי הסלנג העכשווי ׳בקטע טוב׳?

כמו להגיד למישהו ׳אתה מכוער! אבל אני אומר את זה בקטע טוב׳ (?!)... ככה גם לגבי הנובלה ׳חיים שלמים לחיות׳.
היו דברים שעצבנו אותי, די מההתחלה (׳בקטע טוב׳).
היו שגרמו לי להרים גבה וכאלה שגרמו לי לתהות למה?? על בחירות/אמירות או מרכיבי דמות כזו או אחת.. (אבל ׳בקטע טוב׳.. תמיד ׳בקטע טוב׳).

דקלום שהתגלגל לי בראש, במהלך קריאת העמודים הראשונים הולך ככה... (דקלמו איתי):
׳פיפטי ואיילת
‏ Sitting on a tree,
 K-I-S-S-I-N-G׳.

עד כמחציתו של הספר הזה, פיפטי ישב לי על הכתף מחייך חיוך מתנשא (כי בינינו, אין לו אחר). 

אז מה היה לנו? 

**מייצגות אפשרות לספוילר.
**מיליונר ונערה עובדת (לא במובן העתיק).
**חוזה מיסתורי שלא באשמתו, עורכי הדין לוחצים.
**היא תוהה.. מה פתאום חוזה?.
**יש לו רשימת דרישות!.
**הבגדים נשארים, התכשיטים בהשאלה...
**גם הדאגה הסבתאית תואמת ומתבטאת בשיחות בסגנון ״את הולכת לישון ברגע שנסיים לאכול״.
״אני בסדר״.
״אני בטוח, כי את הולכת לישון״. (כמו לדבר עם סבתא שלי, מינוס הקמטים והגובה המינימלי).

למה אישה? למה?

למדיסון (הצד הנשי) יש... איך נגיד את זה?.. איכויות של נודניקית (אבל לוחמנית! ועם שם לא רע בכלל).
נקודות דמיון בינה ובין טליה (׳תחרה וצבע׳, מאותו בית יוצר) מציצות לעיתים. ובלי קשר, היא משוכנעת שהיא סתמית, לא יפה ומשעממת (עם הקביעה האחרונה, חשוב לי להדגיש שאני לא מתווכחת).
לעומת זאת, מתווכחת גם מתווכחת עם הגישה התבוסתנית שמביאה אותה לדווח על היותה משעממת לבחור הראשון שמסתכל לה בעיניים (או באיברים אחרים לצורך העניין)... טעות בסגנון ׳חשבי אבל אל תוציאי מהפה׳. להמשיך להתעקש על זה לטעמי, חמור כפליים. משפטים כמו ״אני לא הבחורה המתאימה למשימה״ ו״למה אני?״ חוזרים על עצמם (אפילו האדון מגיב בשאלה ״חזרנו לזה?״). 

ואני במקומו הייתי עונה: ׳יכול להיות..!׳ ו׳נראה שאף אחת אחרת לא היתה פנויה׳. הלאה אומללות נשית ו- princess style.

משפטי האכלה קלים, שאין בהם צורך (אכלתי בבית)

״המועקה תתפוגג... שום טיפ... . שום מנכ״ל... לא יגרום לה להיעלם״. אהה, מה לדעתכם אמור לקרות?
״לא אהיה פה בעוד יומיים... לא אהיה פה...הזמן שלנו אוזל במהירות, ואני עומדת להיעלם מחייו לנצח״ משפט שמיד גורם לי לתהות ׳האם?׳.

כשיגיע הסופר(ת) שיכתוב משפט כזה ויעמוד מאחוריו! (כן, נעלמת מחייו ולא תפגשו שוב, בואי נתקדם) מבטיחה להיות מופתעת. בינתיים מדובר, מבחינתי, ב׳האכלת יד׳ שאני קצת פחות מחבבת ומעריכה.

באופן עקרוני מעדיפה לחיות בלי משפטים סגורים והחלטיים, לכאורה, שמאותתים כי עומד לקרות בדיוק (אבל בדיוק!) ההיפך.

העלילה המוכרת מעט, לטוב ולרע, נוטה להתפתח ולהשתפר לקראת אמצע הנובלה.

בחציה השני נשאבתי לסיפור, קראתי במהירות וחיפשתי הסברים לפיתולים בעלילה. יש גם סיכוי שפיתחתי פרנויה קלה (מקווה שתשתחרר בקרוב).

נטיה קלה לעודף תאוריות (זו לא מילה מבריקה, אבל הבנתם..).
״השיער שלי עדיין חום, העיניים שלי עדיין חומות והעור שלי עדיין חיוור״. ברור לי הפירוט... אבל כמה פעמים עוד תצייני שהוא שלך? (שלי).

העריכה טובה, שאפו! 

כמה שמחה לציין

ביטויים מועדים לפורענות מטופלים במקצועיות.
"מרגישה את עורו על עורי בנקודות החשופות שבהן הם נפגשים״. מדויק ולא פשוט.

נעשה כאן שימוש במילים שלא מביישות את השפה העברית. לא ׳עמדו ליד..׳ או ׳לא עברית׳. הפעם עברית, עברית, עברית.
״כמה ספלים אשבור?״, ״שברים פזורים״ ״תבאר עבורי את המילה...״ וה״כבודה״, מילה גבוהה של נמלי תעופה. לגבי ״כבודה״ לדוגמה, לא מדברים ככה, אבל כותבים.. בהחלט כותבים.

אז מה היה לנו?

רומן ספרותי שהוא רומן קצר בין קורא-לנובלה-לדמויות-לסופרת. הבחירה בנובלה מוכיחה לנו (שוב) שאפשר לספר סיפור בפחות משלושה כרכים (מינימום). שלא כמו בסאגה שתחייב אותי לגאול עצמי ולהפסיק להגעיל את עצמי תוך כדי (הייתי חייבת, תודו).

בקיצור, יש סוכריות שמגיעות במידה קטנה מהמקובל וזה בסדר... לא תמיד חייבים את כל השקית.