מרווחי נשימה 1-4 / אלי ספקטור

סקירהההארוכההה (כמעט כמו הסדרה)
מלאו מים, הכינו כריכים, חטיפים.. ורצוי תפוח גם.

עד עמוד 53.. (בערך..דיגיטלי), הייתי עסוקה בלנסות להבין על מה דברו, מי שדברו.
ואז הגיע עמוד 130. קפיצה אתם חושבים? (לרגע שקלתי קונספירציה), בפועל, פשוט לא הרגשתי.

אלי(נור) שעצבנה אותי בצורך האובססיבי להכעיס (גם לי יש כזה, אבל לעסוק בשל אחרים זה מרגיז), חדרה לי את חומות המגן, דישדשה בשלולית הצינית שבי (לא מנסה להתנגד).. ובעיקר בלי להתכוון כמובן, עשתה לי נעים.
כשהיא חרדה, בורחת ומתעמרת בעולם, הרגשתי את גלי הפחד גואים גם בי. כשהיא מצליחה ומצחיקה, התפלאתי יחד איתה (כי זה לא ברור מאליו ולרוב ממש מפתיע).
היו פעמים, בהן ׳הראי׳ שהציבה בפני, כמעט וגרם לי להפסיק בקריאה, בבחינת TOO CLOSE TO HOME, אבל התגברתי.
עד כאן הספר הראשון.

לעומת הראשון, בספר השני, התחלתי לתהות ׳על מה המריבה הפעם?׳. היא אמרה/הוא עשה/איך הוא מרשה לעצמו/מי היא חוש... התשתם!, אתכם/אותי/אותנו גם יחד.
אז ברור שהנוגעים בדבר מודעים להתשה שבוודאי באה להבהיר את חומרת המצב.. בקיצור הבנתי!.

הספר השלישי התחיל טוב. מן תחושה נעימה וחמימה, שבדיוק כמו אצל אלי, גרמה לי להבין שהדברים JUST TOO GOOD TO BE. ספר זה מעט פתלתל לטעמי, במהלכו רציתי לדפוק את הראש (לעצמי, לדמויות ובאופן עקרוני למי שיתקרב, ראו הוזהרתם). יתכן ששילוב עם הספר השני וקיצוץ סצינות שחוזרות על עצמן, או תורמות לי את מה שכבר ידעתי, היו גורמים לי לשלם את ״מס המועקה״, מעט יותר בקלות.

בספר הרביעי נאלצתי לבדוק לעצמי דופק מדי פעם (רק ליתר בטחון). בחלקו הראשון היתה דרמה, שינויי עקרונות וכיווני חשיבה מיוחדים. בחלקו השני, לעיסת יתר וחזרתיות מיותרת לטעמי, שפשוט הכאיבו לי בלסתות.

ברמת הסדרה, אפשר היה לקצץ מעט בסאגת ה׳תלך/תבוא׳ שאיבדה מאמינותה עם הזמן (לדעתי חסרת הסבלנות לפחות).

בספירה הכללית היו לנו

* מדינות שתיים

* פעמיים ים

* דמות אחת ראשית ולא יציבה, חכמה להפליא ונחמדה לפעמים. כזו שלעיתים כיף להזדהות איתה (או לקחת הביתה על מחזיק מפתחות) ולעיתים מתחשק לאשפז בכפייה, לזרוק את המפתח ולגמור עם זה כבר!. ככל שמתקדמים כרונולוגית, היא מתבחבשת עם עצמה (׳לא עברית׳ ולי מותר) עד זוב דם (תרתי משמע או יותר). מעיקה על הסביבה, על עצמה ובעיקר עלי. לפעמים רק רציתי שתלך כבר... . יחסי אהבה /שנאה עם אלי, יצרו בי תחושת אמינות (אולי כי עוד לא נמצא האדם שאני רק! אוהבת).

* ׳גולדן בוי׳ אולטימטיבי אחד, אבל מהזן האיכותי. זוהר מדי ובעל תכונות נערצות בלבד עד שלב מאוחר בסיפור.. מצטערת לא קניתי (הציניות תקפה). אהבתי אותו ואוהב גם אם ניפגש (בטוחה), אבל נו.. באמת!.

* הממממון דמויות רקע, חלקן מתחלפות וחלקן נטשו ללא הסבר בין הכרכים (גם אלי היתה מסכימה שתמיד עדיף לא להיקשר).

* חתול, חתול וחתול.

* וכלב אחד בתפקיד כמעט ראשי שמיוחסות לו לעיתים, תובנות אנושיות (על זה אני! לא מתווכחת).

בכל הקשור לשפה, היא טובה לרוב. ובלי קשר מהות הכתיבה כאן העבירה אותי תהליך מעניין. בשל העובדה כי הספר נכתב בעברית, יד התרגום והקושי שבמעבר משפה לשפה, לא נגעו בו. אבל הסיפור מתנהל ברובו באנגלית, כך שמצאתי עצמי ׳מתרגמת׳ לי מילים או משפטי מפתח, מתוך רצון להבין/להיות קרובה לסיטואציה.
האם ב״עולה על גדותייך״, (אנלוגיה שממש אהבתי את פיתוחה בסיפור), התכוונה הסופרת (כן, סופרת), ל overwhelmed ?Flooded? וכו׳.
״באפלה של כמה רגליים טובות מתחת לקרקע״, מתייחס לדעתי לביטוי six feet under", שמייצג באנגלית את עומק הקבורה. כמו ה׳עמוק בקבר׳, העברי.
בנקודות אלה בעיקר, הייתי מצפה לעריכה (או תרגום), יעילים ואיכותיים יותר וחבל, כי באופן כללי הסיפור כאן איכותי והעריכה לא רעה.
אמנם שונה מאוד בין שני הכרכים הראשונים לאחרונים (בראשונים מצאתי המון מה להגיד בעניין העריכה  והחלטתי לחסוך מכם את רוב הערותיי. בואו נסגור על ׳לא מאוד הפריע לי ברצף, אבל לא היה אמור לקרות׳).

תוסיפו לזה ביטויים כמו ׳דושבאג׳ שחוזר על עצמו (וגם אם לא נמצאה לו חלופה הולמת בעברית, אין לו מקום בעברית שמכבדת את קוראיה) ו׳היבריס׳ שאפשר היה לתאר פשוט כחטא הגאווה הנוצרי.

״לא טרח לשים עניבה״... איפה אמא שלי איפה?!. עניבה לא שמים וזה נכון גם לגבי שאר פרטי הלבוש.

״הוא אמר שוב בשקט ויוצא״.. יצא? יוצא? הוא כאן בכלל? (בקיצור, יש כאן מישהו?).

״מוחי לא הצליח לדבר עם איברי״ אוף.. שוב בעיית תקשורת בין האברים?

״בין הנישוקים שלו״.. אני מעדיפה נשיקות.

״התעלמתי מצלצול הטלפון שהוא עשה לי״. את הטלפון שלי עשו ב-apple, כולל הצלצול.

והיתה גם בחירת מילים ייחודית בתחום שפתיים. הפעם תחת השורש ל.ח.ם. ״הוא הלחים שפתיו״.. וכו׳. בניגוד למקרים אחרים, הבחירה בפועל שמתאר הלחמה יכול בקלות להצביע על החום של הפעולה. בכל זאת, שפתיים לא ניתנות להחלמה והשימוש הגרנדיוזי, במקום פשוט, לתאר ששפתיהם התחברו/נגעו/נצמדו עד אימה וכו׳, מעט מנמיך את התאורים הנ״ל לטעמי. בבחינת יותר הוא פחות... או פחות הוא יותר, אם תרצו.
אגב, חלק מהאקטים המיניים מתוארים גם הם באותו סגנון ׳מלחים׳. "הוא הלחים עצמו אלי", "הלחים ידו אל חזי" וכו׳. גם במקרה זה אפשר למצוא הגיון מסויים בבחירת הפועל. אלא שבכל מקרה עדיף היה להשתמש במרכאות, כי הרי מדובר בביטוי מושאל מתחום אחר ולא בגבר אימתני, מלחם המכוון אל חזי בידו (מקווה).

ברשימת ה׳ישארו איתי׳

הביטוי האלמותי שמיד אימצתי... ״בלונדינית חד תאית״ (עובד גם על ברונטית, שטנית וכו׳ ואפילו, רחמנא לצלן, על כמה גברים...).
״Karme is a bitch... ואת אלו שממש מעצבנות אותה״ (שימו לב לשימוש בלשון נקבה), ״היא תשיג עוד בגלגול הנוכחי״. שלא תגידו שלא סיפרו לכן, אני ניזהרת.
״זה לנצח... עד כמה שנצח יכול להישאר״, ג-א-ו-נ-ו-ת!. לא יכולתי להגיד אל זה יותר נכון בעצמי.

עוד ב׳ישארו איתי׳

נשארו גם כמה סימני שאלה קטנים שלא קבלו מענה. לא משהו שפוגם בסיפור או מקשה על סגירת מעגל.. יותר בסגנון ׳זה היה רמז ל..?׳ או ׳לאן אפשר היה לקחת את העלילה מכאן?׳.
באופן מפתיע לא רק שזה לא מרתיע, זה מספק לי נחמה. מן תחושה שהדמויות אנושיות יותר.. ואני לא יודעת הכל!.

'עד כמה התאבדתי על קריאת הסדרה׳

את החלק הראשן הזמנתי (דיגיטלית וללא דחיית סיפוקים), ב22:00 בערב שישי אחד.
את השני הזמנתי יומיים לאחר הראשון 1:02 (בלילה), הראה השעון.
למחרת ב18:00, הוזמן השלישי.
על הכפתור הדיגיטלי בדרכי אל הרביעי, לחצתי בשעה 2:38, ביום המחרת...
סיימתי בקול תרועה (דקה) בשישי לאחר מכן, 23:00. תעשו את החישוב.
-חשוב להדגיש כי כל חלק הוזמן עם סיום קודמו ולא רגע לפני.

אז אולי מוקד המשיכה שלי, אל ׳אלי ספקטור׳ הספרותית, שונה משל אחרים (במסגרת הביקורתיות, השיפוטיות ומה שביניהן, זה אפילו הגיוני). אולי נקודות המגע הביוגרפיות שלי נוגעות יפה בסיפור חייה (daddy issues מישהו?). האמת היא שזה ממש לא משנה (ולא אמור לעניין אתכם). העובדה היא שאני שלה.. כרגע (בלי התחייבות מרחיקת לכת, קשרים מחייבים שהם נסיונות סידור עדר במסגרות וירטואליות בעולמנו השואף לשלמות מאוסה, כמובן) ואל תגרמו לי בכלל להתחיל לדבר על המושג ׳אהבה׳. בינתיים זה מתאים וזה מה שחשוב (לא מתנצלת על מה שעושה לי טוב ... 
מצטערת אם זה עושה לכם פחות).

חוויה מסובכת, אבל חוויה!.