רעה / איי וי אולוקיטה I V OLOKITA

זה לא רומן (גם לא אמור להיות), זה סיפור עדין ומשוגע, zoom in לבחינת טרוף ומוסכמות, טאבו וגבולות.

את השפה אני מכירה, נחשפתי אליה בעבר ולמדתי לכבד (ולחבב) אותה.

מניחה שמי שלא ידע אותה, לא ירגיש כאילו התפתח לתוכה ויאלץ להסתגלות קלה. מדובר בחלק מהיחודיות שלה (ושלו).

ההתחלה לא מחוברת עד שהסיפור נפתח, אבל קבלו מילה ממני, יש פה קשר, הסבר ואפילו (שלא כמנהגי), אגזים ואבטיח שכדאי לחכות.
באופן עקרוני, לא מדובר בטרילוגיה מעיקה או בספר בן 300 עמודים מרוחים בכל טוב. כ-90 עמודים, מופיעים בספר זה המשתמש בשפה עד מיצוי, לחשיפת הסיפור שבין הדפים. כן, יש סיפור.

המבנה מעניין

חלקי סיפור מעורבים המתגלגלים אל הסיפור עצמו, פעם בפנים, פעם מבחוץ...כסיפורים נושקים זה לזה, עד שברגע מסויים... טוב, תגלו בעצמכם.

׳אוף חייבים לדבר על זה?׳
(מוכר גם בשמו ׳מה קרה לי כאן בעצם?׳ או ׳התוכן׳)

אסונות זה מעניין, מהצד. כשהם קורים לך, לרוב אין לך זמן לעצור ולהרהר.
הסיפור מתחיל פשוט עד אימה, לא שמעתי פעמוני אזהרה. אבל תוך כדי, עבר והווה לא מתחברים. לוחות טקטוניים ספרותיים מאבדים אחיזה. את צרימת המפגש ביניהם אני שומעת קודם כצפצוף עדין, אח״כ כשאגה גדולה. כמו חיברתי פאזל מושלם כמעט, שלושה חלקים חסרים. והתקווה לסיום גואה בי, עד רגע הגילוי שאלו שנשארו על השולחן לא שייכים לתמונת הנוף המושלמת אליה שאפתי, כי האוזן של מיקי מאוס לא מתאימה לתבנית ההרים.. גם האף לא.
שני פאזלים, שני סיפורים (או יותר?) וענן קטן אפור שמתחיל מערבולת בבטן תחתונה. זה הרגע לנשימה עמוקה.

מפגשנו מתחיל באיש לא נעים במיוחד. וכשאיש לא נעים נתקל במצבי קיצון, הוא מתגלה כלא נעים עוד יותר, תתפלאו.
״לעזאזל דפוקה שכמוך״, ״אלוהים שבשמים איזו ילדה מעצבנת״, ״בואי לא נגזים, ילדה טיפשה שכמותך״ והמקסים מכולם ״אוף, אני מוקף דבילים היום״ ובואו נודה שכולנו מרגישים כך לפעמים.
כמעט כל משפטי הפאר נאמרים בראשו. כך לפחות ניפוץ וריקון הרעלים המנטלי שלו, לא פוגעים בסביבתו.

המדריך לשוביניסט המתחיל

״והרי הדרך אל תחתוניה של נערה, כרוכה ביכולת שלך כגבר, לסבול את השטויות שנפלטות להן מהפה״ אוי!, או אוי באמת!, זה כל מה שאכתוב על המשפט הזה (וכחלק מצורך עריכה שמדגדג בי, חלקו הראשון של המשפט ביחידה והמשכו ברבות).
הוא אנדרדוג מבחירה וככזה קיבלתי אותו בהבנה, הסתכלתי עליו מעט מלמעלה ובסה״כ היה לנו נעים יחד. אח״כ הוא מוצא את האנדרדוג שלו, את הקומה התחתונה, את מי שנמצא תחתיו בשרשרת המזון. ואני?, אני עדיין מחבבת אותו.
״הלכתי אחריה והיא מרעישה מילים סתומות בקולה״. רעש אדמה בלתי צפוי, יתרגש על ההוא שיאמר עלי משפט נאצה שכזה.. (ובחיי שכתבתי שורות אלה עד עמוד 14 כולל ולא שורה אחרי).

אגרסיבי בסתר 

גיבורים מתחלפים מעט, אבל כבר התרגלתי. זה כבר לא גורם לי את אותו זעזוע קצר שהייתי חווה פעם בשחרור גיבור אקראי. יותר מגיבור אחד יש בסיפורנו הפתלתל ולרבים מוטיבים משותפים.
הם גברים אגרסיביים (או בעלי נטייה כזאת לעיתים) והם מסוג אלה שלרוב לא משתפים ברגשותיהם.. מופנמים. נקרא לזה... פרופיל הזויים/מטורפים/פגועים (חוסכת מכם עוד כמה מילים).

בואו נדבר אל (עם) עצמנו

כדרך להעברת מסרים, לצרכי מילוי והעמקת דמות או מכל סיבה אחרת בעצם, נבחרו כאן גיבורים ממלמלים. כאלה שמשלימים חסרים באמצעות דיבור לעצמם (לפחות בגוף ראשון או שני יחיד, זה קצת פחות מטריד). תסכול מובע כאן בשיחה צפופה ואישית, לרוב בין איש לעצמו.
לגבי נשים אגב, מדובר בשיטה שונה. הן תוקפניות יותר ופחות ממלמלות. יותר צועקות החוצה ופחות בעלות עולם פנימי. בחירה אקראית, מבט מעיניו של זכר או הסתכלות מציאותית?, אתם תחליטו. תתפלאו, יש נושאים שאפילו אני מעדיפה שלא לחדור אליהם.

הולכת למלמל משהו לעצמי בינתיים, מה שבטוח.
(אה ויש גם כאלה הנוזפים בעצמם.. מאלה מעדיפה להימנע).

נערות זה עניין מרגש (והעיקר שתהיינה צעירות)

נשמע (מעט) סוטה ומשרת יפה את הסיפור. פחות לבעלי לב חלש, מעי רגיז ושלל אלמנטים מצפוניים מיותרים.
אחת נערה בת שש עשרה, עילגת ומקסימה, שככל שהתמקדתי לא הצלחתי להבין לעומק את מבנה גופה המתואר. היא גם רזה וגם מלאה, או עגולה במקומות אסטרטגיים.. בקיצור, לקחתי לי את החופש לאהוב אותה צעירה, מלאה, עגלגלה ושופעת כיאות. אם לא זו היתה הכוונה, זו תהיה ׳ניקול שלי׳ מעכשיו.

שנייה בת ארבע עשרה, נערית, תלושה והזויה (שלא באשמתה), לא בוטחת באיש ושורדת בכל חלקי גופה. התחברתי אליה ואויש! כמה אהבתי את אלסה הפגומה.

אאאאוירון

סימני שאלה (שאהבתי) במסרים עמוקים, נפתרים. נפרדנו כידידים. התשובות ניתנות, מתכנסות אל הסוף, רק פיתחו פה גדווול ונאכיל.
ברור לי למה זה נעשה פה. קהל יעד, קוראים, כל אחד והראש שלו.. (הכל נכון). עדיין, שלי היה מעדיף שישאירו לי רק את הפרורים (אז מה אם אח״כ השאירו חתיכות שנתקעו לי בגרון).

עברית זה כאן

השפה גבוהה, מעניינת ומדקדקת בפרטים.
... לעומת זאת, "רדת׳ך״, זה ב״לא עברית״, כמובן. אבל כשיש לזה סיבה, כשזה מכוון, גם אותי תמצאו מתמסרת בקלות לעיוות שפה.

חומר למחשבה (תכינו סנדוויץ׳ לפני הקטע הבא).

הטקסט מלא בחומרים מעוררי השראה, כאלה שמתחשק לעצור הכל, לסמן אותם, לשבת ו..לבהות.
אני סימנתי לי, קבלו הצצה.
״לא למדה דבר במעט שנות חייה הארוכות״. תנו רגע למשפט הזה לשקוע, שלא לומר ליפול למקומו.
״סבל, ממש כמו הרוע עצמו, הוא עניין יחסי בלבד״.
״הזנב הוא הדבר היחיד המבדיל בין טוב לרע בעולמנו הזה״. ככל הנראה, אין נכון מזה .
היו עוד, משאירה לכם לגלות.

אבל עיזבו!... עד שהגעתם לסוף... תגלו שנכנסתם ללופ, שאתם רצים כמו עכברון על גלגל וששום דבר כבר לא באמת חשוב.

מדובר בטקסט ייחודי. לא כזה שכבר קראתם ומזכיר לכם את הטרילוגיה ההיא. הוא חכם, רגיש ומעורר מחשבה. טקסט אינטליגנטי שתרצו להתגאות שסיימתם לקרוא.

לאיי וי אולוקיטה שפה משלו. אם יצא לכם להתערבב בה, זכיתם. אם לא, יש למה לצפות.
‏I dare you.