את טומי מצאתי, המתיקות עדיין בחיפושים.
אם היה כאן נסיון לשימוש דואלי בביטוי המתיקות (1. קונדיטור , 2. בחור ״מתוק״), את אחד הדימויים אבדתי בדרך.
טומי ירוד... מצטערת לאכזב. הוא גם חמוד מינוס, פושר, משעמם, קליל בהתנהגותו, שמנמן בדימוס ומצוייד היטב!. (ואם המידע הלא רלוונטי משמח אתכם, אני מפרגנת).
מודה, שמנמנות העבר שלו, יצרה בי אמפתיה, יותר מכל סממן פיזיולוגי פחות מחמיא אחר, כמו אילו היה בעל שיער דליל, אף נשרי, פזילה וכו׳ (note to myself...שווה בדיקה). בין היתר, מכך נבעה המשיכה שלי והבחירה לקרוא ספר זה. אלא שהאמפתיה התפוגגה לה עם המשיכה, דקות ספורות מהרגע בו התחלתי לקרוא. בדיוק בשלב בו טומי בוחר להשתמש בביטויים נדושים, אותי הוא איבד.
מיד בהתחלה
הטקסט הפותח נמוך לטעמי, מתאר את סיפור חייו של הגיבור בשטחיות שמזכירה את החיבור הראשון שכתבנו בחופש הגדול. מה גם שהגיבור, הוא לא באמת גיבור שמסוגל להחזיק על כתפיו את העלילה. אז בואו נכנה אותו, במקרה הטוב, ״הדמות המרכזית״.
**קבלו ספויילר קטן**
הדיאלוג הראשון מאוס מעט, מתאר מפגש אינטרנטי שטחי וחסר מעוף שאינו מספק את הניצוץ לו הייתי מצפה מצ׳אט באתר הכרויות (ולא משנה איזה אתר). כי אחרי הכל בסיטואציה כזו, אם אין ניצוץ, אנא ממך, שחרר אותי מנוכחותך ותן לי לחזור לכלים (או לספר טוב, אם שפר עלי מזלי)..** ועוד ספויילר קל**
טומי, אוי טומי,גבר שהצליח לפספס את עובדת התפלשותו ב׳אתר הכרויות למטרות סקס׳ במחשבה שמדובר באתר הכרויות סטנדרטי?! נו באמת... כמה קלולס אתה יכול להיות?. מה גם שבואו נסכים, שכשכולם מסביב ׳חושבים סקס׳ וה״גיבור״ (שוב) הגבר! בתמימותו, חושב על שיחות סלון, אמינות הסיפור בעיני נופלת ונסדקת (לכל הפחות).
״ליידי: עכשיו, אני מבינה איך פספסת שזה אתר להכרויות דיסקרטיות. הגורל הוביל אותך אלי״...
(טוב נו... לי היה הסבר אחר).
למרות אורכו של הספר הצלחתי למצוא בו לא מעט משפטים תמוהים, שעוררו בי תהייה ולא במובן החיובי (קבלו מספר דוגמאות).
״ההורמונים שלי פתחו במלחמה נגד כל האיברים, התאים ושאר גופי... המוח בכלל פצח בשביתה.״
אוי, כמה שיש לי לכתוב על זה!.
כשההורמונים פותחים במלחמה על הגוף... (מממה?!) זו מלחמה כוללת, משהו בסגנון שימוש לא אחראי בנשק יום הדין. הורמונייה הלוחמניים של הדמות המדוברת תוקפים את תאי הגוף, את האיברים (שמורכבים מאותם תאים, אז למה הכפילות?) ואת ״שאר הגוף״... ואני רוצה להבין מה נשאר? מה לא הותקף??
לא עדיף פשוט להגיד ׳ההורמונים תקפו את גופי׳ או את ׳כל גופי׳ אם חייבים ביטויים שנתפסים ״רציניים״. הרי כבר נאמר (ולא על ידי) שמעט (מדוייק ומסוגנן), יכול להיות כל כך הרבה.
״ההורמונים שלי פתחו במלחמה נגד כל האיברים, התאים ושאר גופי... המוח בכלל פצח בשביתה.״
אוי, כמה שיש לי לכתוב על זה!.
כשההורמונים פותחים במלחמה על הגוף... (מממה?!) זו מלחמה כוללת, משהו בסגנון שימוש לא אחראי בנשק יום הדין. הורמונייה הלוחמניים של הדמות המדוברת תוקפים את תאי הגוף, את האיברים (שמורכבים מאותם תאים, אז למה הכפילות?) ואת ״שאר הגוף״... ואני רוצה להבין מה נשאר? מה לא הותקף??
לא עדיף פשוט להגיד ׳ההורמונים תקפו את גופי׳ או את ׳כל גופי׳ אם חייבים ביטויים שנתפסים ״רציניים״. הרי כבר נאמר (ולא על ידי) שמעט (מדוייק ומסוגנן), יכול להיות כל כך הרבה.
אחרי כל זה, שימו בצד את העובדה שהורמונים לא נוטים למיליטנטיות לא זהירה... הם לא תוקפניים.
לעניין העובדה ש״המוח... פצח בשביתה״, זו דווקא יכולה לספק הסבר הגיוני למשפט כולו!.
״יש לי חולשה לגברים עם עיניים יפות״. (ואוו! That's a first , כי... כולנו כאן מעדיפות כעורים למראה. אם אפגוש אחד יפה.. שולחת אותו אליך מיד, מבטיחה!).
״יש לך שתי אפשרויות, לנתק את הקשר הזה, או להמשיך אותו״. בחיי שזה הציטוט המלא!.
למה היינו צריכים משפט כזה? או שתוסיפי מידע, ״לנתק את הקשר הזה״ ואז תרגיש כאילו עדר פילים שועט לך במורד החזה... או ״להמשיך אותו״ ואז... תצטער כל ימיך על שקשרת גורלך בגורל הכונפה.
בקיצור, תכתבי משהו! או לא בכלל!. (משפטים סתמיים גם אני יודעת לכתוב ואין שום סיבה שתרצו לקרוא! אותם!. למעט שורות אלה, אולי
).
למה היינו צריכים משפט כזה? או שתוסיפי מידע, ״לנתק את הקשר הזה״ ואז תרגיש כאילו עדר פילים שועט לך במורד החזה... או ״להמשיך אותו״ ואז... תצטער כל ימיך על שקשרת גורלך בגורל הכונפה.
בקיצור, תכתבי משהו! או לא בכלל!. (משפטים סתמיים גם אני יודעת לכתוב ואין שום סיבה שתרצו לקרוא! אותם!. למעט שורות אלה, אולי
).
באופן עקרוני הספר הזה לחץ לי על כפתור ה- high speed באגף הציניות.
ילד בן תשע (9!), לא מחליט החלטות על סמך הרציונאל שקרבה פיזית למקום מסויים תקרב אותו רגשית לדמות נעדרת/נחשקת.
״אבל אחרי כמה שעות בבית... הבנתי שרק בממלכה הקסומה שלו... ארגיש קרוב אליו״ (הילד גאון!!, רק שיפסיק לטחון עוגיות והוא מסודר) זהו כמובן הסבר מאוחר שמתאים לאדם מבוגר.
באופן עקרוני בספר הזה, הרגשתי כאילו לא סומכים עלי (ואולי זה כך). הכל פתור, לכל משפט שיכול לפתח שאלה/תהייה/קונפליקט/רצון לקרוא עוד פרק כדי לברר... מסופקת תשובה מיידית והיא פשוטה ונטולת עומק. כאילו רוצים לוודא שנבין.
כקוראת (ובכלל), אני מעדיפה שלא יזלזלו לי באינטליגנציה, מזערית ככל שתהיה. משפטים בסגנון
״ברדיו נשמע שירו של רמי קליינשטיין, מתנות קטנות, והבנתי שעבור אמא שלי כל ביקור ושיחה הן מתנות קטנות. אני חייב לתת לה יותר מתנות קטנות כאלה״, הם לעג לעוס ליכולות החשיבה שלי.
אז בואו נחליט אחת ולתמיד!, אם הוחלט שהגיבור הבין, ניתן להניח שגם אני אבין את הרמז. מבחינתי המשפט היה אמור להגמר אחרי שהוזכר הביטוי ׳מתנות קטנות׳ בפעם הראשונה (כמו שאגב נהוג בדרך כלל באיזכורי שמות שירים שמטרתם להבהיר ניואנס בעלילה.. ויש כאלה בהרבה ספרים).
קבלו מינוס במחלקת התחכום.
באופן עקרוני הספר גדוש בניסוחים נמוכים גם במקומות בהם הייתי מצפה לתקשורת איכותית יותר (ואם לא בין הדמויות לפחות מול הקוראים).
ושוב, חזרנו לנושא השפה...
״כשאני מנסה ליזום, היא ממציאה איזה שהוא תרוץ, למה היא לא יכולה״ עברית רבותיי עברית!!
לא יודעת אם העילגות היא אצל הכותב(ת), העורך(ת), או אצל טומי האומלל. בכל מקרה, זה לא נעים לי ולא מקובל.
״כשאני מנסה ליזום, היא ממציאה איזה שהוא תרוץ, למה היא לא יכולה״ עברית רבותיי עברית!!
לא יודעת אם העילגות היא אצל הכותב(ת), העורך(ת), או אצל טומי האומלל. בכל מקרה, זה לא נעים לי ולא מקובל.
פיסוק זה כאן
בעניין סימני הפיסוק בהם נעשה שימוש לאורך הטקסט, ראו הוזהרתם!. כמה (די הרבה) פסיקים שלא במקומם גרמו לי לחנק רגעי ועד עכשיו אני מתלבטת בין שני פרושים אפשריים לכמה משפטי מפתח.
*נסו לקרוא את המשפט הבא, כולל נשימה קטנה בכל פסיק (עדיף בישיבה).*
״אנחנו יוצאים, היום בערב, לראות סרט אקשן חדש, כבר שכחתי את שמו״.
כאילו מישהו אמר:׳ממ, דווקא נחמדים הפסיקים האלה, בואו נזרוק כמה לצרכי עיצוב׳, שים שים לי פה עוד...
*נסו לקרוא את המשפט הבא, כולל נשימה קטנה בכל פסיק (עדיף בישיבה).*
״אנחנו יוצאים, היום בערב, לראות סרט אקשן חדש, כבר שכחתי את שמו״.
כאילו מישהו אמר:׳ממ, דווקא נחמדים הפסיקים האלה, בואו נזרוק כמה לצרכי עיצוב׳, שים שים לי פה עוד...
וכמה מילים ממני אליך מר נבך יקר.. (או סוויט טומי, אם תרצו).
1. כשאתה מצ׳טט שלוש! דקות עם אשה, אל תספר לה שהיא ״נורא מעניינת״. זה גם לא ממש בעברית וגם מייצר סביבך שלולית טובענית של חוסר אמינות דביקה. זה נכון אגב, גם אם אתה מאמין בשטויות שלך עצמך והרגע שילמת מקדמה על האולם.2. לעורר רגשות אשמה בגברת שהרגע פגשת (או בכלל), its unappealing בכל קנה מידה!, גם לדמות וגם לקוראות הנכבדות. ״אה, אז את לא רוצה לדבר איתי..
״ (הפרצוף העצוב במקור). לא! כשאתה הופך ליישות נזקקת, מיד אחרי שהכרנו (או בכלל)אני לא רוצה לדבר איתך, זה נכון.
לסיכום, כל האמור יוצר חוויית קריאה לא מרשימה (בלשון המעטה).
הדמות המרכזית לא אמינה בעיניי ובעיקר מעייפת! (ויש ספר המשך).
אלמנטים ייחודיים בתחילת הדרך, מתפספסים וגולשים אל הסטנדרט הנמוך (טומי שהיה שמן בעברו, הפך לגבר שרירי, חסון ויפה תואר.. באמת? כי כאלה חסרים בספרות?. למה לא יכולנו לקבל גבר שמן, אפילו נאה, שמודע לעצמו.. וכך לצפות בו מנהל מערכות יחסים?).
גם העקרון שמאחורי רצונו לתת מעצמו לאחר, לתרום למען חבר (בלי ספויילר) הוא בחירה יפה במקורה. אבל הטיפול בה מעייף, משעמם ורחוק מלשאול את השאלות הנכונות לטעמי.
הדמות המרכזית לא אמינה בעיניי ובעיקר מעייפת! (ויש ספר המשך).
אלמנטים ייחודיים בתחילת הדרך, מתפספסים וגולשים אל הסטנדרט הנמוך (טומי שהיה שמן בעברו, הפך לגבר שרירי, חסון ויפה תואר.. באמת? כי כאלה חסרים בספרות?. למה לא יכולנו לקבל גבר שמן, אפילו נאה, שמודע לעצמו.. וכך לצפות בו מנהל מערכות יחסים?).
גם העקרון שמאחורי רצונו לתת מעצמו לאחר, לתרום למען חבר (בלי ספויילר) הוא בחירה יפה במקורה. אבל הטיפול בה מעייף, משעמם ורחוק מלשאול את השאלות הנכונות לטעמי.
טומי אולי מתוק, לפחות ברמת שמו.. אבל אותי הוא שבר.
מדובר בספר קצר (כ-180 עמודים), במחיר (דיגיטלי) סטנדרטי..
אז..תעשו בעצמכם את חישוביי הכדאיות...
ואם התבלבלתם בספירה, אם אתם זקוקים גם לאצבעות שלי, אני כאן בשבילכם.
אז..תעשו בעצמכם את חישוביי הכדאיות...
ואם התבלבלתם בספירה, אם אתם זקוקים גם לאצבעות שלי, אני כאן בשבילכם.
רק קחו בחשבון שבמקרים בהם נהניתי יותר לכתוב סקירה, מלקרוא את הספר עצמו, יש לנו בעיה.
לצערי, זה המקרה כאן.
לצערי, זה המקרה כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה