שעות הקטיפה / אליסון ריצ'מן

רומן היסטורי שמוגש בידי אישה גדולה מסך חייה.

כזה המגיש לנו את אותה אישה, עטופה בסיפור מפואר, אישיות גדולה ונשיות גדולה עוד יותר.

היא שלמדה לברוא את עולמה מחדש, שוב ושוב, משקפת באמצעות סיפור חייה המיוחד, גם את המצב באירופה של אותה תקופה.

הכל מתחיל ב1888 ומתקדם כרונולוגית אל אירופה (בעיקר פריז) של טרום מלחמת העולם השנייה, רגע לפני שהנאצים משנים את האזור לעולמים.

משהו נעים חילחל בי עם תחילת הקריאה, והידיעה שהספר הזה מבוסס על סיפור אמיתי, הוסיפה לו סקרנות שהקשתה עלי להיפרד ממנו.

זה סיפור שבמרכזו נשים והשרדות, הישרדות נשית. כל השאר ובעיקר גברים, הם כלי להשגת מטרת הקיום. אה, כן, ויש גם אהבה.

עדויות סותרות

לא ברור אם מדובר בסופרת לא עקבית, עורך ספרותי כושל או אולי אלו קוראי בטא לא אחראיים (בואו נאשים את הקוראים). איך שלא תסתכלו על זה, היו מספר מקומות בספר הזה, בהם נאלצתי לבחור בעצמי נקודות בעלילה.
ואולי זה בכלל תרגיל בעירנות.


"בילדותי אנשים תמיד אמרו לי שאני דומה לאמא שלי. אותו מצח גבוה, אותו אף דק. ואך שצבע עינינו שונה, היה לנו אותו מבט".

" 'אמא שלך...' קולו שינה שוב נימה, ונשמע הפעם כמעט מתגעגע. הוא הרים את עיניו מהשולחן ובחן אותי במבטו, סקר את תווי פני כאילו. זיהה בהם משהו מוכר. 'יש לך את העיניים שלה. ירוק-אפור כזה שמשתנה באור".

אז יש? אין? להחליט לבד?
אולי תגדיו שאני קטנונית, שזה לא משנה לעלילה, אבל אם כתבת, דאגי שזה יהיה מדוייק. ובעיקר, אם המידע לא מועיל לעלילה, עד שניתן שלא לדקדק בו, נראה שניתן גם לוותר עליו.

"רק לעתים נדירות אמי דיברה על משפחתה. אמה מתה בלידתה, ואביה מעולם לא סלח לה על נישואיה לאבי".

"הנהנתי, ידעתי שסבתי מצד אמי מתה כשאמא שלי הייתה בקושי בת שלוש".

מי כאן צודק? ומתי מתה הסבתא המדוברת? (גם כאן זו החלטה שלי?). 

בקיצור, כשיוצא שאני אחראית על הדיוק, 'Houston We Have Aaaa...' .

"ספרים ישנים מכילים היסטוריה שמעבר למילים הכתובות בדפיהם. הנייר, הדיו, אפילו הרווח בין המילים. בכל אלה יש נשמה עתיקה".
כל כך עתיקה, שהיא כנראה לא זוכרת מה באמת קרה. 'לא נורא, תשאירו ככה, אף אחד לא ישים לב'.

מודה, זה התחיל טוב, ואיפשהו סביב האמצע משהו שם פיתח צליעה ספרותית נוקבת. 

וזה לא שהסיפור לא מוצלח, הוא נעים ומיוחד. אלא שהוא גם הזכיר מעט את "אהבה אבודה", מאותו בית יוצר ממש ונראה שמישהו כאן שכח להמציא עצמו מחדש.
זה הולך ככה:

רומן היסטורי - יש.

רומן עבר שנטוע במאה הקודמת - יש.
ריבוי דמויות שלא כולן תורמות להתפתחות העלילה - יש.
אהבה צעירה, אהבה (אחרת) מבוגרת, אהבה נכזבת, אהבה מפוספסת, אהבה... - יש בהחלט.

וכמובן, שילוב תקופת הנאציזם באירופה (שם בצ'כיה, כאן בצרפת), כי כנראה שאי אפשר בלי - יש גם יש.

מדובר ברומן עבר עשיר, יוצא דופן ומיוחד, שמצל בתפארתו על זה העכשיוי, הנשאר שטוח ופושר (אולי הוא ישתפר כשיתבגר).

על זה נאמר, "מי שאוהב ספרים לעולם לא ירגיש בודד", אבל משועמם אולי כן.

היו לי שעות של קטיפה, להג של (ובעיקר על) משי, והנאה (כמו) של זמש אולי? (תחליטו אתם).

נחמד, אבל שום דבר יוצא דופן (חורי עלילה קלים כלולים במחיר ופטפוטי סרק גם).