אבל תעשו את זה מהר, היא בדיוק החליטה להתאבד.
כמי שנעה בין מרמור להתנשאות וחיה (ואולי כבר לא), במרוץ אל הבעל הנכסף, בין אלפי נשים בעלות פוטנציאל זהה או כזה העולה על שלה (והיא יודעת את זה), שילה מחליטה לשים לזה סוף! ומתיישבת לכתוב מכתב פרידה.
זה הזמן להעלות את רגעי השיא (המעטים) ואת ההשפלות/הנפילות/ התקריות העלובות (הרבות) בחייה של יהודיה, רווקה ניו יורקית (או ניו יורקרית).
בדרך היא גם חובטת רעיונית בכל מי שנקרה בדרכה, צוחקת על עצמה ועל הסביבה ובוחנת מחדש את אמונותיה (ואת שלנו תוך כדי), תפלות או לא.
"ליקקתי מעטפות במטה של המפלגה הדמוקרטית כי לא היה לי משהו טוב יותר לעשות עם הלשון."
היא (Jewish American Princess (JAP
וההגדרה הזו, היא ללא ספק הביטוי הראשון שהיה קופץ לי לראש, אם הייתי צריכה לתמצת בזריזות את הנובלה הזו (כ-160 עמודים בתצורה דיגיטלית).
"את המומה אמא? את מתמוטטת, והרוסה כי הבת שלך התאבדה? אני באמת מצטערת אם הבכתי אותך. את יכולה לספר לחברות שלך בהדסה שהמאהב הקנאי שלי רצח אותי. הלוואי."
ואגב, אם סימנו וי על JAP, נוכל לעבור מיד ליידישע מאמא (כן גם היא פה, סטיגמות והכל).
"לא היה נורא כל כך בסירקיוז. שם איבדתי את בתולי. מהר, אבא, את מלחי ההרחה! אמא שוב מתמוטטת."
"הוא לבש חולצת פלנל, כמו זו שאמא שלי היתה מכריחה אותי לקחת למחנה קיץ."
מדובר בספר מצחיק שלא מחדש דבר, אבל מתאר את המוכר בקווים הומוריסטיים לא מתנצלים.
"יש לי רגשות אשם בגלל אמא, ורגשות אשם בגלל אבא ורגשות אשם בגלל שאני מייחלת להיות יתומה".
שילה היא דמות מצחיקה מיסודה, חדת לשון וצינית להפליא, שחולקת איתי את תאריך יום ההולדת, ומסתבר שאיתנו גם מחברת ספר זה עצמה (כן, אנחנו שלישיה נהדרת). רוצים להגיד שזה מסביר את הנטייה לציניות? אולי (בכל מקרה, הספר הזה נכתב עוד לפני שהייתי בתכנון, כך שלפחות כאן, יצאתי הצעירה מבין השלוש, גם זה משהו).
"כן, אמא, כן, אבא, נטולת דייט. גם אני הייתי המומה, אמא. את תמיד אמרת לי שאני הדבר הכי יפה שראית אי פעם. שיקרתי לך בשיחות הקבועות שלנו בימי ראשון בערב, כשהתקשרתי הביתה ואת שילמת על השיחה. המצאתי שמות של בחורים והכול. למה האמנת לי? מה גרם לך לחשוב שהייתי כל כך פופולרית? באמת ציפית ששילה שלך, שבעים קילו המתפרשים על פני מאה שישים ושניים סנטימטרים, תהיה מלכת הנשף?".
אפקט טורט
מכירים את המחלה האיומה שתסריטאים בעיקר, נוטים לייחס לה פן הומוריסטי לא איכותי?אז לקרוא (ובטח לדבר) עם שילה לוין, מזכיר במעט את התקשורת עם הלוקים במחלה. היא פשוט לא מפסיקה לדבר ומבליטה דברים שראוי או לא ראוי להגיד על בני המין האנושי, ובעיקר על זה הגברי (אבל כאן נראה שלרוב בצדק). חלק מצחיק מאוד וחלק מקורו בליהוג נשי שמתחשק להשתמש ב׳ידה ידה׳, על מנת לתאר אותו במדוייק.
ואם כבר 'ידה ידה', (שהזכרתי שלא במקרה), ברמת ההומור כמו גם בסגנון בניית הדמויות, מופיעים כאן אלמנטים סיינפלדיים או הפוך (כי אם נדייק כרונולוגית, שילה קדמה לסידרה של סיינפלד). ובעצם, יכול להיות שאין צורך להתרגש מהקישור, הרי מדובר בהומור יהודי עד ידישיי, על החיים בעיר הגדולה ניו יורק.
אז קבלנו רווקה, בוגרת קולג', שמנמנה לא אטרקטיבית (לטענתה בלבד, אני מתנערת מההקשר), שכל משאת חייה להתחתן, אבל תקשורת עם המין הגברי זה פשוט לא היא. זכינו גם בחברתה, שדווקא מצליחה ליצור יחסים עם בני אותו מין מבוקש, אבל פוסלת אותם כי "אל תגידי לי שהוא הצביע לניקסון" או 'הוא לא מעריץ את סלינג'ר'. תוסיפו מגוון דמויות משנה קומיות, גרוטסקיות וכאלה שהגיעו כדי למלא את חלל הזמן של כולנו ותקבלו את חייה (ומותה בטרם עת) של שילה לוין.
השפה
ותשמרו על הפה!
מדובר בתרגום מצויין לטעמי. כזה המשתמש בשפה טובה, קולחת ועברית שהיא עברית.הכי כיף לי ככה.
הספר מצחיק (וכמה שאני אוהבת קומדיות שחורות), חמוד מאוד, עד מייגע מעט.
אבל נראה שכאלה הם גם חייה של שילה לוין, אז מי אני שאשפוט.
שילה לוין אני לא
(למי מודים על זה?).דעו שגם הסופרת הצהירה שהיא לא, ותאמינו שכתבתי לפני שקראתי את שלה.
עכשיו תודו גם אתם ולכו לקרוא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה