"תמיד אנחנו משקרים לעצמנו".
כך זה מתחיל ומיד שובה אותך (אותי), פשוט כי אין אמת גדולה יותר.
אותו פרק ראשון מסתיים במשפט החוזר "תמיד אנחנו משקרים לעצמנו. כי האהבה אינה יכולה לעמוד בפני האמת".
(שוקלת אפשרות ממשית של עילפון מאושר ברגע זה).
מה שמוביל אותנו
זה פחד משינוי?, מכסף?, הצלחה?, אולי פחד מהחלומות שלנו?.אולי זה הגילוי שהדבר המפחיד ביותר בחלומות, הוא לא הוויתור עליהם, אלא ההגשמה של כולם.
כי מי אנחנו ללא החלומות שבונים אותנו?
"הצרכים שלנו הם חלומות קטנים, יומיומיים. המטלות הקטנות שלנו ששולחות אותנו אל המחר, אל אחר הצהריים, אל העתיד".
מסר לאומה
(או, פרספקטיבה בחינם/במחיר ספר קטן)
מדובר בספר מסע על חיים קטנים, נורמטיבים עד צנועים. היא מוכרת, אח"כ בעלים מכוח ירושה, של חנות סדקית קטנה. מוכרת כפתורים ורוכסנים ומקיפה עצמה למחייתה בצמר, מסרגות ועבודות יד קטנות.
בפועל, היא המראה של כולנו, בלי קשר לסיבה שבגללה נמשיך לקום בבוקר. היא אנחנו כולנו. כי בכולנו מתחבא האיש הקטן שקם מתוך הרגל אל שיגרה צפויה.
היופי, הוא להנות ממנה. לא במילים גדולות או בחיבור קוסמי לתובנות רוחניות.
היופי, הוא פשוט להיות (ולהיות ביקורתי, ציני ורואה פגמים בעצמי ובסביבה, זה בהחלט להיות).
"היה לי מה שכסף לא יכול לקנות, אלא רק להרוס.
אושר.
אושר משלי, בכל אופן. שלי. על פגמיו. סתמי, מינורי, אבל שלי.
עצום, ראוותני. יחיד במינו."
ספר קטן, (נובלה בת כ-90 עמודים), מהסוג שנשאר איתי. כזה המשאיר חיוך מר-מתוק על השפתיים והשלמה עמוק בפנים.
תקראו, אולי בטעות יהיה לכם נעים, מה אכפת לכם?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה