שנתחיל בשם?
מישהו אמר 'מכשפה', שילב במשפט את התואר 'אדמונית' ולא ציפה למצוא אותי בסביבה?
זו לא אשמתי, האמנתי שקוראים לי.
זה מתחיל מוזר, ומה זה בעצם 'מתחיל' בנובלה בת 38 עמודים?
כי מתחיל, זה ממשיך וכבר כמעט נגמר, ובואו נודה שכמו שזה מתחיל, זה גם נשאר (מוזר).
ואין לי דבר נגד מוזרות, גם לא נגד הזיה, חוסר שפיות מכוון (או לא) וההתנדנדות הנעימה בין כאן לאשפוז.
הכול מקובל, שריר וקיים.
דמויות נפגשות, מתאהבות דרך החלון, מדברות מעט, מבינות (כנראה) הרבה, מתחתנות, מחליטות, נשאבות אל צנטריפוגת החיים (עד שבאופן טבעי היא זורקת אותן החוצה והרחק ממנה) ובעיקר דמויות נוטות לדמיונות.
אני מודה שכאדם רציונאלי, היה לי נעים עם השאלות הקטנות שריחפו תוך כדי קריאה.
'זה אמיתי?', 'הוא חולם את מה שקרה כרגע?', 'מדמיין?'... אתם תחליטו, כי אני את שלי כבר עשיתי וכאן, איש איש לנפשו.
קוראים לו מרלין (כמו הקוסם) גריינג'ר, והוא הזכיר לי את ג'ו. אותה דמות אגדית, אדירה, מבריקה וכל כך שנויה במחלוקת, מתוך "את" של קפנס.
כמו ג'ו, הוא מוכר בחנות ספרים, מטפח אישיות גבולית, מדבר אל עצמו מתוך כך, ומתאהב מסיבות שרק הוא מבין.
"הוא קרא לה קרוליין בגלל תמונה שדמתה לה על כריכה של ספר בשם זה בנוצת אור הירח".
אהבתי אותו, שנאתי גם וככלל, העדפתי להימנע ממחיצתו.
יש גם בקורת
מהזן החברתי, כלכלי, פוליטי -"מרלין פסע עם אוליב לאורך הטיילת שהמתה אדם, פלט את עשן הסיגר שלו וניסה להיראות כמו עשרים אלף לשנה".
אבחנות כרונולוגיות - "תאוטת הימים ותאוצת השנים". תחשבו על זה, יש כאן מסר נהדר.
"השנים שבין גיל שלושים וחמש לגיל שישים וחמש מסתובבות לנגד הנפש כסחרחרה אחת מבלבלת וחסרת פשר".
החיים הם עניין של פספוס - או
you win some you lose some.
"כעת הכול התבהר. בצחקוק מחאה עמום, שכמו ביקש לומר כי היה נהנה מזה אילו הצליח לרכוש בחייו את ההרגל ליהנות ממשהו...".
בקיצור, מדובר בספרון שאינו מהזן הנקרא לשם הנאה (אולי הנעה). כזה שהייתי קוראת לצורך ניתוח באיזה מועדון קוראים פילוסופי או קורס באותו נושא.
כי אחרי הכל, המסרים העיקריים כאן הם 'הכל יחסי', 'דברים שרואים מכאן לא רואים משום מקום אחר (מישהו תמיד יסתיר לך בדרך)', וכמאמר "כרובי" (זה הכחול הפרוותי מרחוב סומסום של פעם, וכן, אני זקנה) "אני רוצה להיות שם!, אבל אני כאאאאן".
זה נכון, לפעמים תוקף אותך כישוף. כזה שכבר לא יעזוב. וגם אם נדמה שהוא כבר מאחוריך, תהיה בטוח שהוא עוד יחזור.
אם הפנמתם את המסרים המדוברים, מבחינתי, לפחות ביחס לקריאת הספרון הזה, אתם פטורים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה