צורת הכתיבה אחרת, שונה ומחייבת תשומת לב יוצאת דופן לסיפור.
ואם ציינתי סיפור (או את הסיפורים), מדובר בכזה על גבול האגדה, או מעשיית פולקלור, שנע בין אויר ההרים הכפרי של צרפת של המאה ה-17, לבין מדרונות הכפר החלקלקים באיטליה של אותה תקופה ורומא העיר.
"אתם מבינים, זה סיפור אגדה, כמובן, אבל זוהי גם האמת. מי ידע להפריד בין השניים". לא אני.
ייתכן ואפשר לחפור כאן ו'להוציא' את הסיפור היבש, ה'אמתי' (ובעיקר אם אתם בנויים להאמין לחבורת קשישות אדוקות דת, קצרות רואי ומבולבלות מעט), אבל איפה הכיף בזה?
הרבה יותר נעים להקשיב לסיפור הזקנות המבולבל מעט (או מבולבלות הרבה) ולנסות להבין את מה שמסתתר תחת הסיפור עצמו.
בינינו, גם אז, רוב הסיכויים שלא תצליחו במיוחד.
זה נס שאנחנו כאן
מחרוזת חרוזי תפילה הופכת מקל הליכה בעת מצוקה רגעית, חצים שחורים ומאיימים מרחפים באויר, ארנבות ועצים מלחשים בדאגה וסוס אחד לבן, חש מצוקה לשמע השאלה ״מה שמך?״. יש גם מוזיקה שמתפתחת על גבי גלי מוח אינטראקטיבים, ומגיעה מרחק קילומטרים רבים בדמות חזיונות ספציפיים על אנשים בהם נקשר הגורל."ניכר היה שהאיש נולד משופע באותו חסד המזין את האקסטזות הגדולות ואת הבערות שאינן מתכלות, וקלרה ידעה שהוא יפה משום שהוא נושם כמו העצים, בנשימה רחבה שעושה אותו אוורירי יותר וזקוף יותר. הודות לנשימה השמשית הזאת, התחבר אל העולם בזרימה שבני אנוש מגיעים אליה רק לעיתים נדירות, ויחד עם האויר ועם הקרקע יצר הרמוניה שעשתה אותו לאמן מופלא".
לפני שהפנטזיה הוגדרה פנטזיה, היא היתה ספרים בסגנון הזה, וכן, אני מודעת לעובדה שהוא נכתב בשנת 2015, אין צורך לבלבל אותי עם העובדות.
יודעי דבר עדכנו כי יתכן ומדובר כאן ב'ריאליזם מאגי' או 'סליפ סטרים'. ואני מודה בפניכם שאין לי שמץ של מושג לגבי שני התחומים גם יחד.
השפה
טובה עד מאוד ומיד כשהבנתי ששם המתרגמת מוכר לי, הבנתי גם שבנקודה זו לא צפויות לי סערות גדולות ואכן, הכל טוב, איכותי ועל מי מנוחות.אלא שברמת הסופרת והסיפור המקורי, היו מקרים שהרגשתי עודפי יצירתיות קשים חובקים את הדפים (והנה גם אני מליצית מעט).
"האוסמוזות הקדושות הקושרות את היצורים החיים לאדמתם", רק לי זה מרגיש כמו התלהבות יתר מקשקוש יתר? או מן תחושת 'נראה כמה רחוק אוכל להגיע עם זה? (בטרם יאשפזוני כמובן, למען בטחוני)' שאפפה את הסופרת תוך כדי כתיבה.
"דרכי הגורל... מזיזים שן שום כמה מילימטרים והעולם משתנה לגמרי; שינוי פעוט בסדר הדברים משנה את מיקומם האינטימי של רגשותינו ומשנה את חיינו לתמיד". והנהנ אפקט הפרפר הנודע, שלא מחדש לנו דבר ברמתו הרעיונית.
כשלא זזים
הכל כאן מתפתח לאט, ואפילו לאט מדי. לא מדובר מבחינתי בספר קל שקריאתו זורמת ונינוחה.עד אמצעו הרגשתי כמו ילדה מחוץ למעגל החברתי, זו שלא ממש מבינה.
מוריאל ברברי, על מגוון דמויותיה הייחודיות (שרובן גם לא מבינות זו את זו), השאירה אותי בחוץ.
מדובר בחווייה מתסכלת ברמת הקריאה ובכלל.
הספר לא רע, אלא שונה, מיוחד, אחר, קצת כמו עם צרכים מיוחדים (או סתם קשור בעוד אי אילו מושגים שתכניסו למכבסת המילים שמשמעותה, 'לא משהו בכלל' לטעמי).
האוסמוזות הקדושות שלי לא עמדו בנטל, ונטשתי בהתאם (אם אשוב לקרוא, אשוב גם לעדכן).
זכרו ש"האמונה האמתית, זה ידוע, לא כל כך זקוקה לבתי תפילה, היא מאמינה בחיבור מסתורין למסתורין".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה