כשזה מתוק, זה ממש מתוק.
מתוק שגורם לי לחייך, להתאהב בדמות הראשית (לרוב אני לא מאגף המתאהבות) ולקרוא מאוד ואפילו מאוד מאוד מהר.
מדובר בסיפור חייה של צעירה בריטית, המנסה את מזלה בעולם השיווק והמיתוג הלונדוני, הרחק מהחיים שהכירה כשגדלה בחווה חקלאית שכוחת אל.
מעבר ושילוב של ילדת כפר בעיר הגדולה, תפקיד קטן בחברה גדולה וכסף, או בעיקר מחסור בכזה, הם התפאורה וגם השחקנים הראשיים במחזה חייה של הדמות הראשית. תקראו לה 'קייט', 'קאט', או 'קייטי' (תלוי בשלב ההתפתחותי בו תפגשו בה).
מגוון אלמנטים פמיניסטיים תמצאו כאן, כשדמויות הנשים מתוארות חזקות/דעתניות, (אפילו מניפולטיביות ברובן).
ולמרות ששורפת חזיות אני לא, מצאתי אותן כתובות טוב, אמינות, ואל חלקן התחברתי בשמחה.
יש גם רומנטיקה, אבל אל תצפו לטבוע בה. היא כאן, לגיטימית לסיפור, אבל לא מרימה ראש מעבר למצופה, וטוב שכך.
הכול, כאן כולל תיאורים ציניים, מצחיקים, שמתעקשים להתייחס לחיים הלא כל כך מושלמים של כולנו, כאל רעה חולפת (או לא).
הסיפור חמוד, אמין ברובו, כך שהצלחתי לבלוע גם את מעט אי הדיוקים שבו, בקלות יחסית.
מעט הסצינות שלוקות בהגזמה הרואית, הרגישו כמשהו בין סגנון ה'סלפסטיק' של שנות השלושים (של המאה הקודמת) לבין 'סייינפלד' משנות התשעים (של אותה מאה ממש). אין בזה רע.
מעטים גם היו המקרים בספר זה, בהם חשתי צורך להתכווץ אל תוך עצמי בבושה (שזה כשלעצמו הישג לכל הדעות).
המסרים כאן נרחבים, התיאורים נעימים והשפה נמוכה מעט, אבל לא נמוכה עד גועל. יותר ברמת שפת רחוב הגיונית, מעט שטוחה. הבנתי וקיבלה אותה.
כן, יש גם מסר
"יום אחד החיים שלי כן ייראו כמו הפוסטים שלי באינסטגרם. יום אחד".
בואו נודה שאין מושלם.
אין אנשים, אין ילדים ובהתאם אין גם חיים מושלמים (אבל אלה של אחרים נראים משום מה כל-כך קרובים לשם).
ואם נוסיף לזה את הרשתות החברתיות, נגלה שהדשא שלנו צחיח לעומת זה של השכן, שנראה כמו שדה רווי מים, שרק אתמול נקצר וכבר הבוקר צמח לגבהים לא הגיוניים, ירוק עד להגעיל.
"מי שהתחיל את השמועה שהחיים צריכים להיות מושלמים הוא אדם מאוד מרושע". כן, זה נכון.
אין אנשים, אין ילדים ובהתאם אין גם חיים מושלמים (אבל אלה של אחרים נראים משום מה כל-כך קרובים לשם).
ואם נוסיף לזה את הרשתות החברתיות, נגלה שהדשא שלנו צחיח לעומת זה של השכן, שנראה כמו שדה רווי מים, שרק אתמול נקצר וכבר הבוקר צמח לגבהים לא הגיוניים, ירוק עד להגעיל.
"מי שהתחיל את השמועה שהחיים צריכים להיות מושלמים הוא אדם מאוד מרושע". כן, זה נכון.
כולנו שופטים עצמנו לחומרה, ומקלים בשיפוט סביבתנו הקרובה/רחוקה, כשה'אינסטגרם', ה'טוייטר' וה'פייסבוק', משמשים במה לכל הטוב האנושי הזה, שלא תמיד קיים (ובוודאי לא במינון בו הוא מופיע שם).
"זו הצרה כשפוגשים אנשים בחיים האמיתיים: הם לא מגיעים עם פרופיל מצורף." כן, גם לזה אני מסכימה.
באופן עקרוני, לטעמי, הספר הזה כבר עומד ומוכן כתסריט לשובר הקופות הקליל הבא, שיסחוף את בנות המין היפה אל בתי הקולנוע, בנחיל מסודר על עקבי סטילטו תואמים.
בעניין הזה, Count me in. מיד נועלת את שלי ומחכה לאישור לצאת לדרך, קדימה!
(Chick flick right ahead).
חמוווד, חמוווד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה