לחישה חברית קטנה על ארוטיקה נשית, עשתה את העבודה (ואפילו מהר מהצפוי).
אבל אז, כמו תמיד, נכנסה המציאות והפריעה.
אמת בפרסום!
אז ארוטיקה נשית, כאמור, נמצאה.אלא שחוץ מבעמודים הראשונים ואי שם אחרי שהסיפור ברובו כבר נבנה, היא מספקת מסגרת קטנה עד עלובה לעלילה.
מי פה תרבותי?
יש כאן מפגש על גבול ההישרדותי, עם פרו הקשה, כשאנשי עסקים ויצרים שלטוניים מתערבבים.יש גם אלמנטים תרבותיים, שמות מקומיים, ארגוני טרור ברקע, קשיים, עוצר ופחד קיומי על בסיס יום יומי.
קצת כמו כתבת אמצע ב'נשיונל ג'יוגרפיק' על פרו של ימינו (מינוס תמונות דרמטיות), פחות פרוזה כמתבקש מהכותר.
מי אני? ומה...?
אולי זה קושי תרבותי, אולי אי הבנה, או שפשוט מדובר בספר שלא יצא לו להיות הזוהר ביותר על המדף (כי 'מעייף עד משמים', מתאימים יותר להגדרה).הוא עמוס בדמויות תלושות כשבמקביל לסיפור המרכזי, נמצא ברקע עקבות של סיפור בלשי סוג ג' (כי באותיות אחרות פחות מכובד להשתמש). הקישור בין הבלשי לסיפור המרכזי קיים לרוב, אך רחוק מלהיות מעניין או פשוט כזה השווה קריאה (או כתיבה לצורך העניין).
הסוף קלוש עד יבש, לא אומר הרבה ומשאיר בי את הצורך הירוד בשלוש נקודות, אז הנה...
ספר מהסוג שזוהר מבחוץ ומיותר מבפנים
(ואתם לא חייבים).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה