הספר הזה קרץ אלי ממדפים דיגיטלים, בזכות שם הסופרת שעל הכריכה, בעיקר בעקבות ספר קודם של גולדברג, שזכה להוציא ממני קריאות שמחה.קוראים לו "אף מילה על אהבה" והוא עשיר ומבריק בדרכו, מלא אמוציות ודמויות אינטליגנטיות (ואולי סתם חיפשתי לי חברות).
לעומת זאת, "כשהחיים יתחילו" ששונה ממנו מקיר לקיר, הראה נטייה מיידית לכיוון אגף האכזבה וגרם לי לחזור אל אחיו הספרותי, מתוך הצורך לבחון את תאריך ההוצאה (בתקווה לגלות שהמוצלח יותר מראה על שיפור ניכר באגף הכתיבה).
למה זה מגיע לי?
מקורו של "כשהחיים יתחילו", בהפרעה. או בעצם, הוא עצמו מן סוג של הפרעה מכוונת.
כשגיבורה אומללה עד מיותרת מגלה שבעלה נעלם. לא השאיר סימן, לא נמצאה גופה. פשוט, כאילו, כמו כולנו כאן, גם הוא העדיף לסיים את חייו הרחק מנוף אומללותה.
כי "כשהחיים יתחילו" כל כך נטול שמחת החיים, שהוא יכול להשמש כמדריך למתאבד המתחיל (בדגש על נסיונות התאבדות שצלחה דרכם).
גולדברג אומנית של מילים
הדמות הראשית מיותרת ודכאונית, קוראים לה "כמיהה תעתוע" והיא כולה רצון מיוסר ותעתוע כמובן.יש לה חתולה בשם "עונג" ובאופן כללי היא משתמשת במילים, כבכלי נשק איכותי ומכוון היטב, שפוגע במטרה כאילו בלי לשים לב.
כמו הגיבורה וכפי שכבר רמזתי, גם אני כמעט ונפרדתי בשלב מסוים, כשהבנתי שמעבר לאופק מחכה ענן שחור והבשורה לאויר ואהבה, לא תגיע משם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה