הוא עיתונאי סוג ג׳ (כי יש אותיות שפחות מנומס להשתמש בהן).
יש לו ״אמא בולגריה״ (למה הייתי צריכה לדעת את זה?), ״קריירה תת הישגית״, והוא מנהל מערכת יחסים מקצועית (רק מקצועית עד כמה שידוע לי וטוב שכך), עם האלטר אגו שלו.
הבעיה מתחילה כשמתברר (די בהתחלה), שהאלטר אגו של בחורינו המהולל, הוא אישה. אלטר אגו נשי לחלוטין, שעולה בכל תכונותיו על הגיבור המקורי וחבל.
גיבור שמשתדל להציג עצמו כחדל אישים, חסר ישע וכמעט חסר זכות קיום (לרוב הסכמתי ובעיקר עם פסיקתו האחרונה).
הסיפור מתובל בציניות נעימה עד מוגזמת.
מסוג המקרים בהם זה מתחיל טוב, אבל עד שהתרגלתי לתחושת החמימות בלבי, היא החמיצה, גם עלתה על גדותיה מעודף תבלינים.
כי קצת זה לפעמים הרבה, כבר אמרו לפני, והרבה זה ממש מיותר.
הלו? זה המרכז לבריאות הנפש?
" 'רובי, אתה אחד שיודע להגיד בשני משפטים את מה שכל המשעממים מורחים במאמר מלומד שלאף אחד אין כוח לקרוא', הסבירה לי גאיה, ולא ידעתי אם אני מחמיא פה לעצמי או מקבל מחמאה ממקום מוזר מאוד". המחלקה הסגורה נחשבת "מקום מוזר מאוד"?.. אולי.רק על מנת להבהיר את דברי, "גאיה" היא האלטר אגו הנשית המדוברת... והיא מדברת עצמאית מ/אל מוחו של הגיבור.
" 'אז עכשיו אהיה פובליציסטית פוסט-פמיניסטית. אהיה או אמות', סיכמה גאיה בטרגיות ונשארה בחיים". מוותרת על זכות התגובה כאן, זה כל כך הזוי, שזה גדול אפילו עלי.
״איך אגרום לגאיה פאנק להשתלט עלי ולכתוב מאמרים שלמים?".
You did it already, Job well done.
איפה הסיפור לעזא...?
שאלה טובה, גם אני חיפשתי (ואיזה מזל שאף אחד לא בקש שאסכם את הטקסט המתואר).את מהות הטקסט ואת הסיבה לקיומו, מודה, לא מצאתי.
ברור לי למה מישהו ירצה לכתוב טקסט כזה ממניעים בריאותיים.
פחות ברור לי איפה אני משתלבת בתכנית הטיפולית.
הכותב הוא עיתונאי ואפילו מותיקי העוסקים בתחום. עובדה זו מעניינת, רק משום שחלקים ניכרים מהטקסט הזה מזכירים דיווח עיתונאי, אם כי משמים ברובו. ממש חיכיתי שתגמר הכתבה המעייפת ותפנה מקום למשהו מעניין יותר (אפילו פרסומות עדיפות).
שפה היא (לא) שפה
"אבל אני נותרתי באובסס..".לנסות ולהיות נחמד לקוראיך, זה טוב. לעשות זאת באמצעות Downgrade שפתי ושימוש ב"לא עברית", פחות.
דוגמה קצרה ומייצגת, על מנת שלא לפגום בבריאותכם, ״היוש״, ״אגופלצת״ ״איינער צאצקס״ ו״בחורינות״ (המקבץ אגב, ממשפט איכותי אחד).
אם התפלשות בשפה שעמדה ליד עברית, היא כוס התה שלם, Be my guest.
סיכום המחלה
הוא מדבר אל עצמו, כלומר אליה. היא מדברת אליו, לא, אל עצמה, על עצמה וקצת איתו, אולי, לפעמים.שיח מוגבלים בחסות טקסט שמתיימר לשמש השראה.
באמת שאין לי כוונה לפגוע, אבל הספר הזה כולו מטפורה (בלחץ, כי השתדלתי ממש לראות את זה כך). מטפורה לחיפוש עצמי, מהותי, תוך שיתוף זכר ונקבה בגוף ראשון ולא רק. מן טקסט בסגנון 'בכולנו שוכנים שני המינים'. הכל שטוח וגרוטסקי בערבוביה בלתי מתקבלת על הדעת עד בלתי בליעה, בעולמנו הספרותי (או כך הייתי רוצה שיהיה לפחות).
כך שאם השאלה היא איך יוצאים מהפלונטר? אני ממליצה על ניתוח לשינוי מין. כי בכל שאר הרבדים האישיותיים, השינוי מזכר לנקבה, כבר הושלם.
הספר מונה 120 עמודים בתצורה דיגיטלית, שלצערי הרגישו הרבה יותר. זחלתי בקריאה, היתקשתי להתחבר למי מהדמויות, וכתוצאה מקריאה מבולבלת ומיותרת, חששתי לעתים גם לגורל הנפשי שלי.
רגע לפני האשפוז... נשברתי.
(אל תנסו את זה בבית).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה