הומו / עומר שטרנברג

אה,
מי אמר שזה לא כל כך פשוט לכתוב ספר, אפילו ספרון?
(אני).

מי אמר שצריך לדעת מה לעשות? שחשוב להיות מקצועי?
(אני שוב).

כי,
סיפור על התפתחות מינית של בחור ממוצע אחרי צבא, עלולה במפתיע להיות נושא מעניין כמו רכילות עסיסית בשכונה.
אבל, לקרוא את הטקסט הזה כמו רשימת קניות, זה קצת פחות מרשים, כבר קראתי, ויש לי בבית אחת חדשה שעוד לא מימשה את גורלה (היא עשוייה לעניין אתכם באותה מידה).

אני לא תוכי

גם לא בעל כנף אחר 

האכלת יד, היא הוספת הסבר במקומות שאין בו צורך והספר הזה עושה את זה בגדול.

"בוא תיסע אחרי, יש חניון ממש קרוב למסיבה... חנינו בשתי חניות נפרדות, יצאנו מהרכבים והתקדמנו זה לכיוונו של זה..." מלבד העובדה המשמחת (לא באמת), שחניתם בחניות נפרדות ולא באותה חניה ממש, מדובר במלל מיותר. משום מה אני בטוחה שבמידה ונסעתם במכוון אחד אחרי השני, לא תימלטו זה מזה ברגע היציאה מהמכונית.

אז אני לא תוכי, אין צורך להאכיל אותי, ובאופן גורף ועקרוני ליהוג שלא לצורך, זה מעייף ומעמיד למבחן מיותר את האינטליגנציה שלי וכן, גם את הסבלנות.

עברית ובלבול מיני

החיים הם לא עניין פשוט

"תחושת הקורבניות", "גלגלי הרכב החליקו בחוסר שליטה", "אדם נדחק בקושי לחניה פנויה" (מקווה שהכוונה לדחק את הרכב וגם אז...), "שאני הרגשתי" (אין צורך בחזרה על 'אני'), "התהפכתי בספה" (יפה, ואני נתקפתי גרד בלתי רצוני מהצרוף האחרון).

בקיצור, בואו נסגור על 'טוב זה לא'.

למה זה טוב?

"בעקבות התאונה בקשתי שבוע חופש מתחנת הדלק, דבר שחייב אותי להישאר בבית".

הספר הזה הוא רומן/יומן נעורים ראשוני, מין חיבור בסגנון 'מורתי היקרה'. כולל הסברים מיותרים, קפיצות לא אחראיות בין עבר והווה, והוא באופן כללי (כפי שתארתי אותו לאחרונה לחברות יקרות), ׳שטוח כמו פלטפוס והכרחי באותה מידה'. לדעתי כמובן, הכל לדעתי. 

הסיפור משעשע עד מוזר. יומן מתגלגל של משוחרר צה"לי טרי, שהתנסה באהבת המין השני וגם באהבת בני מינו. עכשיו הוא בעיקר עסוק בזה וכותב את קורותיו בכתיבה שטוחה, בוסרית לא מרשימה.

"אולי זה לא שאתה לא הומו, אלא שהם לא סטרייטים?".

לא, זה לא אמין, אפילו בעיצומו של תהליך. הוא עוד לא החליט אם הוא "הומו", "הומו גבר-גבר", במערכת יחסים עם "נעמה", או סתם מעדיף גברים (וחס מלהגיד שזה 'עושה אותו' הומו). 

"הרי בקושי השלמתי עם העובדה ששכבתי עם גבר שיש לוזין, עכשיו אני צריך גם להבין איך שוכבים עם גבר בלי זין".

מבחינתי, הוא מוזמן לבחור במה ובמי שירצה (כל עוד הוא לא משלב אותי או מעדכן בהחלטות כמובן).

רגע, זה חשוב

ולפני שתקפצו בציקצוקים רמים, אין לי דבר נגד הומואים, אולי דבר או שניים בעדם (כמה מחברי הטובים..., בני משפחה קרובים ושכנים גם...) אבל לא זה העניין כאן, או אולי זה לב העניין.

כשמגיעים לעסוק בנושא רגיש, ריגשי, נפיץ וחשוב (מאוד חשוב), העוסק במיניות אדם, הגדרותיו ועמידתו מול חברה שיפוטית, חשוב 'לעשות את זה' בסגנון מקצועי, איכותי ובכפפות של רגישות (צבעוניות אם אפשר).

כאן, הסגנון הנמוך, מוריד את השיח אל עבר עיסוק ברמת מקצועות עתיקים שאין להם עניין עם שאלת הזהות המינית של הדמות הראשית (ולטעמי יצאתי כאן ממלכתית).


והנה, לאות סיום, מישהו (לא מלמעלה, בטח מהצד), עוזר לי להבהיר כאן את עמדתי, "זה היה קונספט נחמד, אבל הביצוע היה חובבני לטעמי", לא אני אמרתי.

ברשימת הספרים ששמחתי מאוד שעומדים לפני 82 עמודים, אף לא אחד יותר.

חלקים מסקירה זו פורסמו בקבוצת הפייסבוק

"מה לקרוא בדיגיטל" של GETBOOKS