בסגנון ייחודי, זה השייך לפער תרבותי ובגובה העיניים, מציירים כאן תרבות."היא ראתה את ג'יימס מביט בעגור כתר שהביא אחד הסוהרים האשנטים ומכריז כי שוויו ארבעה פאונד. מה לגבי חיית האדם?".
דרך משקפיים ביקורתיים וחכמים, מוקמת פרספקטיבה שהאדם המודרני יתקשה לראות ממקום מושבו הלבן.
"לא העבדות בלבד מונחת כאן על הכף, אחי. מדובר כאן בשליטה על האדמה, על הכוח. אי אפשר לנעוץ סכין בעז ואז לומר, 'עכשיו אוציא את הסכין לאט כדי שהכול יהיה קל ונקי, בלי בלגן.' תמיד יהיה דם".
זה zoom in, מין מסע אנתרופולוגי אל היסטוריית שבטי חוף הזהב האפריקאים, שמשלבת מעמדות ועבדות, כוחניות והישרדות, גורל ותרבות עשירה שלא באמת הכרתי.
"טרוף או שתיטרף. שבה או שתישבה. הינשא כדי להתגונן... הוא לא יהיה חלש. הוא בעסקי העבדות ואלה תובעים קורבנות".
זה סיפור מהול בחכמת חיים, מורשת משפחתית שבטית והגיון בריא. היו כאן קטעים שעצרתי בעצמי מלהמשיך לקרוא וחזרתי אחורה, לנסות ולהעמיק ברעיונות.
"אף אחד לא שוכח שנישבה אי פעם, גם אם עכשיו הוא חופשי".
הספר הזה עוסק בדמויות רבות, כל אחת וגורלה ולאן שגלגלו אותה החיים.
אלא שבמהלך הקריאה, כמו הדמויות, גם חוויית הקריאה שלי הופיעה במקטעים. ההתרגשות ירדה (והשעמום עלה רגעית בהתאם) והיו גם מקרים בהם לא יכולתי לעזוב ולהפסיק את הקריאה. קצת כמו גלים, קריאת גלים.
כל כך הרבה דמויות יש כאן, שהיו מקרים שכשחזרתי לקרוא, תהיתי מי שייך למי? באיזו שושלת? ומאיזה סיפור עכשיו?.
אז מצד אחד, אם באנו לקבל תמונה כוללת על תקופת העבדות והקולוניאליזם באפריקה, קבלנו תמונה רחבה ולא רעה ככול הנראה.
אבל כספר קריאה (לא עיון), מדובר בתופעה שהופכת את הספר למעייף לטעמי.
ו"מחילה היא פעולה שקרתה לאחר מעשה, חלק מעתידו של המעשה הרע. ואם מכוונים את עיני האנשים לעתיד, הם עשויים לא לראות את הנזק שנעשה להם בהווה".
לא סבלתי, אבל היו לי בהחלט טובים ממנו.
זה zoom in, מין מסע אנתרופולוגי אל היסטוריית שבטי חוף הזהב האפריקאים, שמשלבת מעמדות ועבדות, כוחניות והישרדות, גורל ותרבות עשירה שלא באמת הכרתי.
"טרוף או שתיטרף. שבה או שתישבה. הינשא כדי להתגונן... הוא לא יהיה חלש. הוא בעסקי העבדות ואלה תובעים קורבנות".
לאט לאט
"היא לא הבינה שדברים עלולים למות, גם אם מתאמצים להשאיר אותם בחיים".זה סיפור מהול בחכמת חיים, מורשת משפחתית שבטית והגיון בריא. היו כאן קטעים שעצרתי בעצמי מלהמשיך לקרוא וחזרתי אחורה, לנסות ולהעמיק ברעיונות.
"אף אחד לא שוכח שנישבה אי פעם, גם אם עכשיו הוא חופשי".
אז רק טוב?
הפעם לצערי, לא, או לא רק.הספר הזה עוסק בדמויות רבות, כל אחת וגורלה ולאן שגלגלו אותה החיים.
אלא שבמהלך הקריאה, כמו הדמויות, גם חוויית הקריאה שלי הופיעה במקטעים. ההתרגשות ירדה (והשעמום עלה רגעית בהתאם) והיו גם מקרים בהם לא יכולתי לעזוב ולהפסיק את הקריאה. קצת כמו גלים, קריאת גלים.
הרבה אבל מי סופר...
אם נספור את הדמויות המופיעות בספר הזה, המושג 'הרבה' יקבל משמעות עדינה מדי.כל כך הרבה דמויות יש כאן, שהיו מקרים שכשחזרתי לקרוא, תהיתי מי שייך למי? באיזו שושלת? ומאיזה סיפור עכשיו?.
אז מצד אחד, אם באנו לקבל תמונה כוללת על תקופת העבדות והקולוניאליזם באפריקה, קבלנו תמונה רחבה ולא רעה ככול הנראה.
אבל כספר קריאה (לא עיון), מדובר בתופעה שהופכת את הספר למעייף לטעמי.
והכי חשוב
"תנו לאפריקאים להיות אדוני אפריקה".ו"מחילה היא פעולה שקרתה לאחר מעשה, חלק מעתידו של המעשה הרע. ואם מכוונים את עיני האנשים לעתיד, הם עשויים לא לראות את הנזק שנעשה להם בהווה".
לא סבלתי, אבל היו לי בהחלט טובים ממנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה